הבלוג של יוסי רגב: יוסף רגב

‏הצגת רשומות עם תוויות יוסף רגב. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 15 באפריל 2020

ח. מלחמת העולם השלישית – מלחמה באויב הסמוי מן העין (הפוסט האחרון שלי)

בקיצור: אני נאלץ להפסיק לכתוב בלוגים. וזה האחרון הוא על ההתמודדות על הקורונה לפני שכל הכלכלה שלנו תתמוטט. מדוע נענשים החרדים? מדוע נענשים בני האדם? [54]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

סוף הבלוגים שלי

זהו הפוסט האחרון שאני כותב בבלוג שלי. מערכת הג'ימייל סימנה אותי כספאמר, ואינה מאפשרת לי להודיע על הפוסטים שאני כותב. כיוון שכך אנשים לא ידעו מה אני כותב ולא יקראו אותי. לכן, בצער רב, אני נאלץ להפסיק לכתוב בלוגים, אלא אם מישהו יצליח למצוא דרך שבה אוכל לפרסם את הפוסטים שלי. אם יש דרך כזו, אנא הודיעו לי בדוא"ל בכתובת

regevj@post.bgu.ac.il

או בדף הפייסבוק שלי בכתובת:

https://www.facebook.com/profile.php?id=100004109293057

או בטלפון 08-6480133

מלחמת העולם השלישית

מיליון ומאה אלף מובטלים יש היום בישראל, מפוטרים ועובדים בחל"ת. 550 אלף עצמאיים ועסקים קטנים יש בישראל, ליתר דיוק היו בישראל, לפני שהקורונה הכתה בהם. רבים מן האנשים הללו אין להם רזרבות. הם חיים עם מינוס בבנק, או חיים מהיד לפה. כל האנשים הללו אינם יודעים איך יחיו מחר, ממה יחיו? ממשלת ישראל נותנת הלוואות. ממה הם ישלמו את ההלוואות, אחרי התקופה שלא היו להם הכנסות. ממשלת ישראל מחלקת מענקים, 500 שקל, 6,000 שקל – אבל מה זה הסכומים הללו לעומת ההוצאות של האנשים הללו, בזמן שאין להם הכנסות. כל יום שיש סגר במשק, כל האנשים מפסידים כסף, כסף רב, והכלכלה הישראלית מפסידה סכומי עתק, 40 מיליארד שקל בכל חודש. אוצר המדינה מפסיד הכנסות ממסים, שלאנשים אין ממה לשלם אותם. ממה תיקח הממשלה כסף לתת לאנשים כדי לחיות, כדי לאכול?

רבים ימותו

טראמפ, וגם אנשים רציניים יותר, אומרים שהקורונה היא סתם שפעת, ומספר החולים והמתים אינו עולה על מספר החולים והמתים משפעת מצויה. זאת דוגמה ל"חשיבה עקומה". החולים והמתים משפעת ימשיכו לחלות ולמות, החולים והמתים מקורונה הם נוספים. הם לא היו חולים ומתים – אם נגיף הקורונה לא היה מתפשט בעולם. יתר על כן, נגיף הקורונה מדביק הרבה יותר מאשר נגיף השפעת. קצב ההידבקות מהיר יותר וזה גורם לכך שיש מתים רבים בתקופה קצרה, וכן שחולים רבים יותר, הרבה יותר, יהפכו חולים קשה ויזדקקו למיטות טיפול נמרץ ולמכונות הנשמה, ויכול להיווצר מצב שבו לא לכולם יהיו מיטות טיפול נמרץ ומכונות הנשמה, ואז הרופאים יצטרכו להחליט מי לחיים, מי יקבל טיפול, ומי למוות.

החלטות קשות

ממשלת ישראל, וכל הממשלות בעולם, נאלצו להתמודד עם החלטות קשות, להכניס את רוב האזרחים לסגר בבתיהם, ולהקטין את קצב ההידבקות, או לתת לאנשים לצאת לעבודה, ולהסתכן במגיפה משתוללת. ממשלת שבדיה החליטה ללכת על סגר חלקי, רק בתי הספר והאוניברסיטאות. דרום קוריאה, סינגפור וטייוואן הלכו על בדיקות קורונה במספר עצום, להוציא את החולים והנשאים מהקהילה, וכך לעצור את ההידבקות. כמעט כל יתר הממשלות, כולל ממשלת ישראל, הלכו על סגר חמור, כדי לשטח את עקומת ההידבקות - ואסון כלכלי.

בעתיד

אם נמשיך בסגר ברמה הנוכחית, כבר בעתיד הקרוב נהיה צפויים לאסון המוני. מאות אלפי אנשים יהיו בלי פרוטה, בלי אוכל ובלי יכולת להתמודד עם המצב הנורא.

אבל הבעיה היא עוד יותר בעתיד, אחרי שנצא מן הסגר. עסקים רבים נסגרו. עובדים רבים פוטרו ונשארו ללא פרנסה. יהיה מיתון. לאנשים רבים לא יהיה כסף לקנות, או לצאת למסעדות ולאירועי תרבות. הבעיה תהיה חמורה יותר, משום שהמיתון יהיה כלל עולמי. יהיה פחות יצוא, כיוון שלאנשים בעולם כולו – לא יהיה כסף לקנות את מוצרי היצוא שלנו. יהיה גם פחות יבוא, מאותה סיבה. ממשלות רבות יטילו מכסי מגן, כדי לאפשר למפעלים שלהם להתאושש מהמשבר. הפעילות הכלכלית תיפגע קשות. ומיתון זאת תופעה מתגלגלת. יותר ויותר עסקים יורידו פעילות ויפטרו עובדים ויותר עסקים יפשטו את הרגל.

מה לעשות

התחזית המפחידה הזאת אינה חייבת להתגשם. ניתן ללכת בכיוון של הקטנת הסכנות בצעדים הבאים:

להבין שאנו במלחמה, אומנם עם אויב הסמוי מן העיין, אבל מלחמה, ולכן המדינה צריכה לפצות את האזרחים על נזקים הנגרמים להם מן המלחמה

לא לחשוב במונחים של תקציב מאוזן וגירעון. קודם כל צריך להציל את האזרחים.

לדאוג לכל האזרחים שיהיה להם מה לאכול ואיפה לגור, ולכל העסקים, שיוכלו להמשיך לפעול, להעסיק עובדים ולשרת את הלקוחות שלהם

להקים קרן, שתיתן לכל אזרח את מה שהוא זקוק לו, לפי קריטריונים שיפורסמו, שתקבל בקשות באינטרנט ובטלפון, ותיתן מייד לכל אזרח את מה שביקש, ותדרוש בחזרה את מה שלא היה ראוי, ומה שיינתן, יהיה כהלוואה פתוחה, ברבית של מאית אחוז, להחזר בהיקף של 10% ממס ההכנסה בשנים הבאות

לפתח בדיקות קלות ומהירות לזיהוי הנשאים, ובדיקות סרולוגיות. לבדוק בדיקות מידגמיות רבות כדי לאתר מוקדים של המחלה.

להטיל סגר על שכונות שיש בהן תחלואה, בלי להתחשב בשיקולים פוליטיים

לחפש אמצעי מיגון, רב פעמיים, שיקטינו את סכנת ההידבקות של אנשים: מסיכות; כפפות; חומרי חיטוי; מטהרי אוויר; חומרי ציפוי שמונעים מהנגיף להידבק אליהם, וגורמים למותו, לצפות בגדים, נעליים, ומשטחים; חליפות מגן ("חליפות חלל") לאנשים שבאים במגע עם חולים ולאנשים מעל גיל 70 – כך שאנשים יוכלו לצאת מהבית, ללכת לעבודה, לצאת לקניות, להשתתף במופעי תרבות. זה יעלה כסף רב, אבל פחות מהנזק של סגר של האנשים בבית.

את אמצעי המיגון צריך לספק במחיר סמלי, ולהשקיע בהדרכת כל האזרחים איך מתנהגים עם הציוד, כמו למשל, לא דוחפים אצבע מתחת למסיכה כשמגרד באף. כולם צריכים גם להימנע, ככל האפשר, מקירבה ומגע בין בני אדם שאינם גרים יחד.

להתארגן ככל האפשר לשימוש נרחב בתקשורת, בעבודה, בלימודים, בקניות, ובתרבות. להתארגן בצורה שיטתית, ולא כפיתרון רגעי למצוקה הנוכחית.

בשלבים הראשונים לנקוט בשיטת ברוך ברזל, איש אונ' בר אילן, לאפשר פעילות שבוע אחד מחצית האוכלוסיה ושבוע שני המחצית השנייה, עד שהתחלואה תרד מאוד.

וזה כמובן עד שיימצא חיסון אמין, וזמין לכל מיליארדי האנשים על פני כדור הארץ.

מדוע נענשים החרדים?

נגיף הקורונה מכה בקהילות החרדים, פי שלוש יותר מאשר ביתר האנשים, החילונים, גם בישראל וגם בתפוצות. לגבי אדם דתי, שמאמין שהכל נקבע ע"י הקב"ה, איך הוא מסביר לעצמו – למה אלוהים מעניש אותנו. אדם אינו יכול להתעלם מן העובדה שמגיפת הקורונה מכה בקהילות החרדים בממדים של מגיפות המתוארות בתנ"ך. איך אדם דתי מתמודד עם השאלה הקשה הזו?

הניסיון ההסטורי מראה לנו שרוב היהודים הדתיים המשיכו לדבוק באמונתם באלוהים שמנהג את עולמו בחוכמה ובצדק, גם אחרי אסונות כלל יהודים נוראים כמו השואה, גירוש ספרד, פרעות ת"ח ת"ט (חמלניצקי) והצלבנים. מיליוני יהודים נרצחו רק בשל יהדותם. בכל פעם נוראה כזו - רק מעטים איבדו את אמונתם. יש להניח שגם הפעם המגיפה לא תזעזע את הקהילות החרדיות, ובמיוחד שהרבנים הצליחו לבנות קהילות חזקות, שגם מי שאיבד את אמונתו, יתקשה מאוד לפרוש ממנה.

אבל אני מנסה להיכנס לנעליו של אדם דתי, שמאמין בשכר ועונש: מדוע הקב"ה מעניש אותנו? ואני מוצא לכך תשובה די פשוטה, במגיפה דומה: 24 אלף תלמידים היו לר' עקיבא, וכולם מתו בזה אחר זה במגיפה בימים שלפני ל"ג בעומר, ואז נעצרה המגיפה, ועל כך אנו חוגגים את ל"ג בעומר. מדוע מתו 24 אלף תלמידי ר' עקיבא, שכולם היו שומרי מיצוות ולומדי תורה באדיקות? אומרת המישנה: "לפי שלא נהגו כבוד זה בזה". וזו התשובה. החרדים בדורנו לא נהגו כבוד. הם לא נהגו כבוד, האשכנזים בספרדים. הם לא נהגו כבוד בלהט"בים, בנשים, בציונים, בחילונים, בעולי ברה"מ, בעולי אתיופיה, ברפורמים, ובדתיים הלאומיים. הם לא נהגו כבוד זה בזה, ה"חסידים" ב"ליטאים", ה"ליטאים" ב"פלג הירושלמי", ו"חסידים" זה בזה, כל קהילה חסידית בכל יתר הקהילות החסידיות. לא נהגו כבוד - והקורונה זה העונש. אתם לא חייבים לקבל את ההסבר הזה כאמת לאמיתה, רק ניסיון לחשוב כמו אדם דתי.

מדוע נענשים בני האדם?

גם אדם שאיננו חרדי, ראוי שישאל את עצמו: מדוע נענשים בני האדם? מאות אלפים חולים. אלפים מתים. מאות מיליונים חייהם נהרסו. מדוע? מה חטאו כל אלה שככה בא להם? ואם אדם גם מאמין באלוהים הטוב והמייטיב, למה הוא מעניש אותנו עונש נורא כל כך?

התשובה שלי, כמי שאינו מאמין בשכר ועונש, היא שזאת התוצאה של התנהגות המין האנושי במאה השנים האחרונות. יצרנו חברה בה יש יותר מדי בני אדם, שחיים בצפיפות, וממלאים את פני האדמה. כל חקלאי יודע שמשק שבנוי על מונו-קולטורה, כלומר מושתת על גידול של זן אחד ויחיד, על שטחים נרחבים – זה מתכון לאסון, כמו שהיה באירלנד בשנים 1825-6, מגיפת תפוחי האדמה, שבה מתו ברעב מיליון אנשים. לעניין של מונו-קולטורה צריך להוסיף את עניין הגלובליזציה והתעופה. כל החברות האנושיות מחוברות היום יחד, והתעופה מאפשרת למיליוני אנשים להגיע מכל מקום לכל מקום על פני כדה"א, בזמן קצר, ובמחיר מועט, שרוב האנשים יכולים להרשות לעצמם. וכך נגיף אחד, במרק שסיני אחד הכין מעטלף אחד, התפשט וגרם לכך שמאות מיליוני אנשים במקומות רחוקים יושבים היום בבתיהם ורועדים מפחד שמא יגיע הנגיף לביתם.

ושוב אני מנסה להיכנס לנעליו של אדם דתי, שמאמין בשכר ועונש: מדוע הקב"ה מעניש את כל בני האדם בחלד? התשובה שהוא עשוי לתת היא - עניין הפריצות המינית. בזמן מגיפת הקורונה יש מעט מאוד סטוצים ויחסי מין בין אנשים שאינם חיים יחד. אם תרצו, אלוהים נתן לנו את המין, שנקיים אותו בחוג המשפחה. בחברה המודרנית ישנה פריצות מינית, ולכן אלוהים מעניש אותנו. הוא כבר שלח לנו פעם אחת בצורת מגיפת האיידס, ולא הבנו את הרמז. לכן אלוהים שלח לנו את הקורונה, שנלמד לקח. אתם לא חייבים לקבל את ההסבר הזה כאמת לאמיתה, רק ניסיון לחשוב כמו אדם דתי.

אז זהו, זה הפוסט האחרון. אתם מוזמנים לרדת למטה ולעיין בפוסטים הקודמים, שלא ראיתם אותם. אתם יכולים גם לשלוח לי תנחומים בכתובת הדוא"ל שלעיל.

יוסף רגב

תגיות: קורונה, כלכלה, רפואה, יוסף רגב, בלוג, אקטואליה, תקציב, מחשבים, אינטרנט, דת, יהדות, אלוהים, חרדים, שכר ועונש, עבודה, חינוך, מין, תובנות, ברוך ברזל, אוניברסיטת בר אילן,

********************************************************************

יום ראשון, 12 באפריל 2020

י. מה שעשיתי בחיי: לימדתי, תכנתתי, לימדתי פתרון בעיות (א)

בקיצור: נאום הפרישה שלי, כשיצאתי לפנסיה [49]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

כשהולכים ללוויה, לעתים קרובות אני חושב: "אילו הנפטר יכול היה לשמוע את כל הדברים הטובים שאומרים עליו ושחושבים עליו כל האנשים הקרובים עליו", בהנחה שזה לא סתם שקרים. מסיבת פרישה, היא כמו לוויה אבל כאן הנפטר, כלומר זה שמתפטרים ממנו, יכול לשמוע את הדברים הטובים.

בחוברת של דברי, שערן שר הראה לכם, כתבתי: "זקן הוא מי שמדבר על הישגיו בעבר וצעיר הוא מי שמדבר על תוכניותיו לעתיד." יש לי תוכניות רבות לעתיד. אבל בהזדמנות זאת אהיה טיפה זקן ואדבר על מה שעשיתי ושסיימתי לעשות. תרשו לי להשוויץ קצת במה שעשיתי. זוהי הפעם האחרונה בחיים שאני יכול לדבר על כך.

באוקטובר 1963 חזרתי מהצבא לטכניון. במרץ 2004 סיימתי את כל התחיבויותי לאב"ג והתחלתי את שלב ה-phasing-out שאותו אני מקיים לסיים בקרוב. כאמור ארבעים שנה וחצי. מבחינת מקומות עבודה עבדתי רק בשני מוסדות: בטכניון (שמונה שנים) ובאוניברסיטת בן-גוריון (שלושים ושתים וחצי שנים). אבל תפקידים עשיתי 16! המדובר בתפקידים ראשיים, לא כולל השתתפות בפרויקטים רבים. בממוצע זה שנתיים וחצי לתפקיד. זה הרבה. זה לא מומלץ. הסיבה לכך היא שהיתה לי תכונה מגונה: לראות איזו נקודה, מעבר לאופק ולהתמקד בה, דבר שהיה לרוב בלתי-מובן לחברי לעבודה וגם לבוסים שלי. לכן סיימתי את תפקידי בצורות הבאות: פעמיים פיטרו אותי, פעמיים התפטרתי ויתר הפעמים עברתי לפרויקט חדש, חלום חדש, רעיון מטורף חדש. כאמור לא מומלץ להחליף תפקידים כל הזמן ולא מומלץ להמציא יותר מדי רעיונות מטורפים.

בשנותי באב"ג היו כמה דברים שעשיתי יותר ממרבית האנשים באוניברסיטה ותסלחו לי על הדברים הבאים, שיש בהם יותר מאבק של יוהרה:

עבדתי שעות רבות. בכל יום הייתי מגיע לעבודה בשעה שמונה ורבע בבוקר וכל יום הייתי יוצא בשש בערב. ולא קיבלתי שכר עבור שעות נוספות. פשוט נהניתי מכל מה שעשיתי באוניברסיטה ושמחתי שלא דרשו ממני לשלם עבור התענוג.

מה שעשיתי מעט זה שחליתי מעט. לכן קיבלתי שכר 237 יום פדיון ימי מחלה במענק הפרישה, וזה המון כסף. זה דוקא מומלץ.

ישבתי כל הזמן עם דלת פתוחה מוכן לענות לכל מי שיש לו שאלה ולכל מי שנזקק לעזרתי, חבר סגל אקדמי, חבר סגל מינהלי או סטודנט. כשיצאתי מחדרי בשעות העבודה תמיד הקפדתי לשים פתק ובו ציינתי היכן אני נמצא ומתי אשוב. גם על זה אני ממליץ לעשות. כמו כן הדוא"ל היה פתוח על הצג שלי, מהבוקר עד הערב, מאז שהבאתי את הדואר האלקטרוני לאוניברסיטה בשנת 1980.

לימדתי אלפי סטודנטים, ומאות חברי סגל, ביניהם ערן שר, גבי בן-דור, מיקי פרל, שמשון רפאל, יוסי ורדי, סילבן שלום, עמוס ידלין, יוסי מימון, רבים ממכונות וכן רבים מהנוכחים פה במסיבה. כל מי שלמד אצלי יודע שהשתדלתי לתת להם צידה לחיים וכמה מהם גם קיבלו את המסר: התמודדות עם מצבים בלתי-צפויים. כמה פגשו אותי ואמרו: "אני זוכר תמיד שלימדת אותנו לעשות שגיאות וללמוד מהן". והיו שאמרו ששניתי להם את כל החיים, כנראה בכך שהדבקתי אותם בהתלהבות שלי לעולם המחשבים.

נתתי הרצאות רבות בכינוסים מדעיים ובמיכללות להוראה. הייתי מוכן תמיד לנסוע לכל מקום ולהפיץ את הרעיונות שהיו לי בתחום החינוך, גם בנושא ההוראה בסיוע מחשב וגם בנושא החינוך באופן כללי (ללא קשר למחשב).

הכנסתי עשרות אנשים לעבודה. תמיד שמחתי לקבל אנשים צעירים וללמד אותם את העבודה. כמה מהם יושבים פה ודומני שאינם זוכרים אותי לרעה מהתקופה ההיא בחייהם.

הדרכתי לא מעט פרויקטים: עבודת מסטר אחת, המון פרויקטים במדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון, המון פרויקטים במכללה הטכנולוגית (בה שימשתי גם כחבר צוות הבוחנים לפרויקטים). עשרות פרויקטים של שמיניסטים שעשו פרויקט במקום בחינת בגרות (וגם שם הייתי בוחן של פרויקטים כאלה).

נתתי יעוץ ופתרתי בעיות, המון בעייות, גם במחלקה שלי וגם בעייות של אנשים במחלקות אחרות. פתרתי בעייות יותר מרבים אחרים באוניברסיטה ועל כך אני גאה במיוחד. לא היה כמעט יום שלא פתרתי למישהו בעייה ואז הייתי אומר: עשיתי את היומית שלי, הצדקתי את המשכורת שהאוניברסיטה משלמת לי.

עבדתי עם תוכנות רבות, מערכות הפעלה, שפות תיכנות, שפות מכונה ותוכנות יישומיות. למדתי, תיכנתי ולימדתי.

הדרכתי והכנסתי לשימוש המון תוכנות, ובכולן כתבתי הסברים, נתתי הרצאות, עניתי על שאלות ופתרתי לאנשים בעיות. הצרה היא שידע כזה הוא מצרך מתכלה. אחרי כמה שנים, הידע שצברת אין לו חשיבות. הייתי המומחה הכי גדול בטכניון לאלגול. מה זה חשוב היום? עבדתי בשפת מכונה של מחשב 1401 וידעתי לחולל נפלאות בתוך מחשב של 8KB (לא 8MB!). מי יודע היום מה זה מחשב של ?8KB למדתי ולימדתי שפת מכונה של מיקרו-מחשב 8088. אז מה? התמחיתי ולימדתי APL. את מי זה מעניין היום? – הכל התבטל ונשכח.

בניתי תוכנות שאנשים רבים השתמשו בהם, את POST, תוכנת הדואר האלקטרוני הראשונה בישראל, את FLUID, תוכנת ההוראה בסיוע מחשב, שמאות תלמידים בבאר שבע למדו בעזרתה, ועוד תוכנות שאזכיר בהמשך דברי. הדף שלי שנקרא interesting sites זכה לעשרות אלפי כניסות וכך גם המאמר שלי "סוקרטס באינטרנט" שנמצא ברשת. כתבתי המון. כתבתי הסברים על מערכות מחשבים. כתבתי דוגמאות ובחינות לסטודנטים. כתבתי מאמרים וספרים על הפרויקטים שלי. כתבתי מכתבים בדוא"ל מה לעשות וממה להיזהר (כל הנוכחים באולם בטח קיבלו רבים מאלה). כתבתי את דפי האינטרנט שלי. אם נספור רק את חמשת אלה כתבתי כמויות עצומות, יותר מרוב האנשים באוניברסיטה. אם נוסיף לכך את כל הסיכומים מכל ההרצאות הרבות ששמעתי, את זה שרוב הדברים כתבתי כדרכי בגירסאות הולכות ומשתפרות, שהדפסתי מדי סמסטר בגירסה משוכללת יותר, את כל התרגילים והבחינות שסטודנטים כתבו בקורסים שלי ואת כל הפרויקטים שאנשים כתבו על סמך הרעיונות שלי, כולל קורסים שבהם היתה אופציה של פרויקט גמר במקום בחינה - אין אף אחד שמתקרב אלי באוניברסיטה הזו.

המשך יבוא

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: מחשבים, חינוך, חשיבה, יוסף רגב, קשישים, גיל הזהב, לוויה, טכניון, אונ' בן גוריון, לפעמים זה כל כך נכון, יוסי ורדי, סילבן שלום, עמוס ידלין, התמודדות עם מצבים בלתי-צפויים, TPSA, אינטרנט, הרצאות שלי, הוראה מבוססת תקשוב, מדעי המחשב, אלגול, APL, דואר אלקטרוני,

********************************************************************

את הפוסט הזה פרסמתי בבלוג שלי ב"תפוז" ב-14.3.2006. מאז היו לו 1,548 כניסות ב"תפוז"

יום שישי, 10 באפריל 2020

י. מעשה בנערה חצופה (איך היכרנו)

בקיצור: סיפור משעשע [583 46]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

ארבעים יום לפני לידתו של אדם יוצאת בת–קול ואומרת: בת פלוני לפלוני. כך ידוע מראש מה הזיווג של כל אדם, זיווג משמיים. אבל איך נפגשים השנים שנועדו זה לזו?

דינה

הדבר היה מזמן, בשנת 1960. אני שכבתי על מיטתי בבית אמי, ברח' פרץ 2 בתל-אביב, והייתי שקוע בספרי הפיזיקה שלי. נשמע צלצול בדלת, ובאה דינה, אחת מחברותיה של אמי. דינה קיביליס היא יצור מוזר למדי. מאופרת בכבדות ומצועצעת כולה. לא ברור ממה היא חיה, לפי שבמקצועה, מורה לגזירה ותפירה, כבר מזמן אין היא עוסקת. הילדות ברחוב קוראות לה "דודה תתחדשי". היא רווקה זקנה ונראית כמו רווקה זקנה, אף שהיתה לה פרשת אהבה עם קפיטן איטלקי. אהבה גדולה, שעליה היא מספרת בכל הזדמנות, לעניין ושלא לעניין.

נכנסה דינה לביתנו וישבה לשוחח עם אמי. אמי הגישה לה כיבוד, דברי מתיקה, כדרך יהודי וילנה, שחובבי ממתקים הם, ולכן נאמר עליהם "וילנער נאשער", כלומר חובב ממתקים וילנאי. הן התיישבו לשוחח בחדר אחד ואני בחדר השני, שומע בחצי אוזן את מה שהשתיים מספרות זו לזו.

אמרה דינה לאמי: "את מכירה את ד"ר ברגר", בטון שחציו שאלה וחציו קביעת עובדה. ד"ר ברגר היתה רופאה ידועה בדרום תל-אביב ולכן אמי ידעה מי היא אף כי לא נפגשו מעולם. דינה היתה מבאי ביתה של הרופאה והיתה משמשת לה לעתים כמענה טלפוני בשעות שהרופאה איננה בבית, מה שהיום מתבצע ע"י מזכירה אלקטרונית.

ודינה מספרת: "לד"ר ברגר יש בת". פה אני מפסיק לעסוק בפיזיקה ומתחיל להקשיב לסיפור. "לא תאמיני איזו בת חוצפנית יש לה, לד"ר ברגר." "מה עשתה הבת של ד"ר ברגר?" שואלת אמי את השאלה המתבקשת. "היא קנתה לעצמה בגד ים יקר מאד", מספרת דינה. "אמרתי לה שבזמני - הבנות לא עשו דברים כאלה, ואז החצופה ענתה לי: לפני מלחמת העולם הראשונה בכלל היו מתנהגים אחרת". פה התחלתי לצחוק, צחוק כה גדול עד שנפלתי מהמיטה והתגלגלתי לרצפה. ילדותה של דינה אכן עברה עליה לפני מלחמת העולם הראשונה (כן, הראשונה) אבל דינה מתאפרת כאילו היא נערה צעירה, והדבר האחרון בעולם שהיא רוצה שידעו עליה הוא שהיתה נערה לפני מלחמת העולם הראשונה.

תקשורת זוחלת

לאחר שדינה הלכה פניתי לאמי ואמרתי לה: "הבת של ד"ר ברגר נשמעת לי בחורה לעניין. תבררי אם אפשר להיפגש איתה". באותם הימים הייתי שרוי לבדי, לאחר שנפרדתי מחברתי הקודמת לואיזה. חוץ מזה ארגנתי אז קבוצת צעירים, בעיקר סטודנטים, שהיתה נפגשת מדי יום ששי , והיינו זקוקים לבנות נוספות.

עברו כמה חודשים ושום דבר ממשי לא אירע. אמי שאלה את דינה. דינה שאלה את ד"ר ברגר. ד"ר ברגר שאלה את בתה החצופה. החצופה ענתה: "למה לא?" ד"ר ברגר מסרה לדינה, דינה לאמי ואמי לי. כל זה ארך חודשים. לבסוף נקבע המועד שבו אבוא לביתה של ד"ר ברגר ואפגוש את הנערה. דינה ידעה לספר לי ששמה חיה ושהיא לומדת כימיה שנה שניה באוניברסיטה העברית בירושלים.

לקראת הפגישה

הימים הם ימי יולי. שנת הלימודים בטכניון כבר הסתיימה, ואני עובד במכון וייצמן ברחובות כסטודנט בקיץ. מדי יום אני עולה על ההסעה של מכון וייצמן ונוסע לרחובות. באוטובוס אני פוגש את רחל, העובדת כסטודנטית במכון כמוני, וממנה אני שומע שגם היא לומדת כימיה שנה ב' בירושלים ושבעוד שבועיים יש לה בחינה בכימיה אורגנית. אני רושם את הדבר לפני.

שבוע לפני הפגישה עם חיה אני מבקר בביתה של שולה, אחת הנערות שיש לי קשר אתה, אם כי לא קשר אמיץ. שולה מספרת לי שהתקבלה לאוניברסיטה למחלקה לביולוגיה. האוניברסיטה מארגנת תחרות חיבורים על הנושא "למה המקצוע שבחרתי הוא מקצוע העתיד?", תחרות עם פרס כספי לזוכה במקום הראשון. שולה רוצה לזכות בפרס, אלא שלכתוב חיבור אינה יודעת, לבטח לא חיבור שיזכה בפרס הראשון. שולה רוצה שאני אכתוב לה את החיבור, שהרי ידוע לה שאני איש שכותב בעתונים. אני משיב לה: "אינני יכול לכתוב חיבור על ביולוגיה מקצוע העתיד, משום שאינני חושב שביולוגיה היא אכן מקצוע העתיד. פיזיקה, שאני לומד, היא בעיני מקצוע העתיד. אבל אני מוכן לעזור לך באופן הבא: קראתי בספריו של דייל קרנגי ולמדתי, שאם אתה נכנס לוויכוח עם בן אדם ומנסה לשכנע אותו בניגוד לדעתו, אין לך סיכויים גדולים להצליח, ואפילו יהיו לך באמתחתך הנימוקים המשכנעים שבעולם. ברגע שאתה נכנס אתו לוויכוח, הצד השני, האיש שאתה מנסה לשכנע, מתחיל לגייס את הנימוקים ההפוכים, ובסופו של דבר הוא מסיים את הוויכוח כשהוא משוכנע עוד יותר מקודם בהיפך ממה שרצית לשכנעו. אני אנסה לשכנע אותך שביולוגיה היא לא מקצוע העתיד ומתוך הוויכוח יעלו בדעתך הנימוקים הנגדיים ויהיה לך מה לכתוב בחיבור". שולה מסכימה. אנו מנהלים וויכוח. סופו של הוויכוח הוא - ששולה משתכנעת שביולוגיה איננה מקצוע העתיד.

פגישה שכזאת

ביום המיועד אני מגיע לביתה של חיה, הנערה שאני יודע עליה מעט. היא מקבלת אותי בנימוס ואני מייד פותח את פי הגדול ומנסה להרשים אותה. "אני יודע שבעוד שבועיים יש לך בחינה בכימיה אורגנית". "נכון", היא אומרת. אחר כך יתברר שחיה ורחל לומדות בקבוצות שונות ואך במקרה הבחינות שלהן מתקיימות באותו יום, אבל אמרנו כבר שיש כאן עניין של זיווג משמים.

בעוד אנו משוחחים, עולה בדעתי הרעיון המגונה לנסות על חיה את התרגיל שעשיתי על שולה ולדבר בגנות הכימיה. "כימיה זה מקצוע מסריח ולא מעניין", אני פותח את פי הגדול. זה לא רעיון טוב להתחיל ככה עם כימאית, אבל זה אני יודע היום, ממרחק של שנים. הנערה אינה מתעצבנת אלא עונה לי ומדברת לעניין. אנו מתווכחים בלהט ובמהלך הוויכוח אני מתחיל להבין שפה אני יושב מול נערה חכמה ומקסימה, העולה בסדרי גודל על כל בנות הטפש-עשרה שעימן הייתי מסתובב באותם הימים.

"בואי נלך לקולנוע" אני מציע. הלכנו לראות את הסרט "העכבר ששאג". הלכנו ברגל מביתה עד לקולנוע "אלנבי", מהלך 5 תחנות באוטובוס, וגם חזרנו ברגל. כל הזמן דיברנו ודיברנו, כפי שלא דיברנו מעולם. בסוף נפרדנו בברכת "לילה טוב" והחלטנו להיפגש שוב כעבור שבוע.

אחרי כן נפגשנו שוב ושוב. אחרי שבועיים החלטנו להתחתן. אחרי חודשיים נוספים עשינו זאת. כל חברינו חשבו שיצאנו מדעתנו. חברי אבנר טוקר גם כתב לי פתק: "טרוף טורף יוסף. חיה רעה אכלתהו!" אבל היתר זה כבר סיפור אחר.

את הסיפור הזה פרסמתי בבלוג שלי ב"תפוז", ביום הנישואין שלנו, 47 שנים אחרי. היום, אני חוזר ומפרסם אותו בבלוג שלי ב"בלוגספוט", כשאנו מתקרבים לחגיגת שישים שנה לנישואינו.

תוספת מאוחרת

יש לנו חבר, שסיפר לנו, שהכניס את הקישור לסיפור הזה בבלוג שלי ל"מועדפים" שלו. וכשהוא במצב רוח רע, הוא חוזר וקורא את הסיפור הזה, ומצב רוחו משתפר.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

regevj@bgu.ac.il

תגיות: אהבה, אהבתנו, חיה רגב, יוסף רגב, הומור, רעיה רגב (ברמן), וילנה, דינה קיביליס, רווקה זקנה, רחל ברגר-קרונזון, תל אביב, הבית ברח' פרץ 2, פרץ 2, כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, דייל קרנגי, אבנר טוקר,

********************************************************************

פורסם בבלוג שלי ב"תפוז" ב-4.10.2007, ומאז היו לו 1,489 כניסות

יום ראשון, 5 באפריל 2020

ח. זה הכל קישקוש?!

בקיצור: מה שהמנהיגים אומרים לנו [37]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

אין לכם מה לפחד מהקורונה. זה הכל קישקוש.

בנימין נתניהו. צפו בו ביוטיוב בכתובת

https://www.youtube.com/watch?v=xXNeDlEPeqs

וירוס הקורונה הוא הבלוף החדש של הדמוקרטים.

The coronavirus is the new hoax of the democrats.

דונלד טראמפ. צפו בו ביוטיוב בכתובת:

https://www.youtube.com/watch?v=ELOZ6fU20Sk

במאה ה-21 גם הקורונה משתלטת על כל העולם וגם השקר משתלט על כל העולם.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

תגובות אחרונות

מדוע לא מוזכר משה רבינו בהגדה?

שמואל

השמטה מכוונת, הוכחה

מדוע לא מוזכר משה רבינו בהגדה?

יוסי רגב

לא הכל

מדוע לא מוזכר משה רבינו בהגדה?

ארז

קצת הרבה?

4.4.2020

מדוע לא מוזכר משה רבינו בהגדה?

בקיצור: על הגדה של פסח שאינה משעממת, הסבר לתעלומה הזאת [34]

תגיות: פסח, משה רבינו, הגדה של פסח, מאיר שלו, זום, פרופ' אביגדור שנאן, פרופ' ישראל לוין, התנאים, תנ"ך, תפילות, החשמונאים, כהנים, יהושע בן קורחה, הקנאים, היהודים ההלניסטיים, אלכסנדריה, פילון האלכסנדרוני, אנטישמיות, מרד התפוצות, שומרונים, הנביאים, משיח, נצרות, הרמס, ישוע, קראים, אהרון ידלין,

3.4.2020

אריה ענבר: חלום שחלמתי

בקיצור: האם מקצצים במשכורות הבכירים? [32]

תגיות: אקטואליה, קורונה, ביבי, הכנסת, שרים, משכורות, אריה ענבר, חלומות, הכנסה בסיסית אוניברסלית, נערי האוצר,

2.4.2020

זכרון מימי המגיפה

בקיצור: חיה רגב נזכרת במגיפת הפוליו [30]

תגיות: חיה רגב, צברינו חמודים ועוקצניים, קורונה, פוליו, מגיפה, רפואה, הומור,

regevj@bgu.ac.il

תגיות: אקטואליה, לפעמים זה כל כך נכון, יוסף רגב, קורונה, אמת ושקר, ציטטות, תובנות, ביבי, טראמפ, פתגם, מחשבות והגיגים, הומור,

********************************************************************

יום שני, 30 במרץ 2020

י. אנשים שהיו בטוחים

בקיצור: לפעמים זה כל כך נכון... [22]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

לפעמים זה כל כך נכון...

אוסף של ציטטות מן הבלוג של

יוסי רגב

יש כמה משפטים שאמרתי, או כתבתי, בהזדמנויות שונות, משפטים שנראו לי מעניינים, או משעשעים. יש ביניהם בדיחות שהצחיקו את תלמידי באוניברסיטת בן גוריון ובטכניון ויש תצפיות על מה שראו עיני. את המשפטים הללו אספתי לקובץ, שאני מתכנן להוציא לאור, כשאמצא מו"ל שיהיה מעוניין בהם. מפעם לפעם אביא כאן בבלוג שלי כמה מהמשפטים הללו.

אם תמצאו פה משהו שימצא חן בעיניכם, שמחו בו. אם תמצאו פה משהו שיעורר אותכם למחשבה - אשמח אני. מרבית המשפטים הם כאלה שמבקשים תגובה. מערכת הבלוג בנויה לתגובות ואתם מוזמנים להביע את דעתכם, החיובית או המנוגדת, לחזק את טענתי, או להוכיח שאני טועה. אם מצאתם משהו שאיננו רעיון מקורי שלי – לא נורא, אבל אני מוכן לשמוע על כך שכיוונתי לדעת גדולים.

7 במרץ 2006

המעשים הנוראים ביותר נעשו תמיד על-ידי אנשים שהיו בטוחים שהם צודקים במאה אחוז.

יוסף רגב

זאת הציטטה (של עצמי) שמופיעה בחתימה של כל המכתבים שאני שולח בדואר האלקטרוני.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

regevj@bgu.ac.il

תגיות: לפעמים זה כל כך נכון, רשע, ציטטות, תובנות, פתגם, קיצוניות, פונדמנטליזם, יוסף רגב, מחשבות והגיגים, הומור,

********************************************************************

יום שבת, 28 במרץ 2020

י. מלכת הלילה, אהבת נעורי

בקיצור: נערה יפה, עם צמה שחורה, שאהבתי בבית הספר. במסיבת הפורים בכיתה ח', היא היתה כה יפה. ומה עלה בסופה של אותה אהבה [18]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

לפני כמה ימים הלכתי להרצאה וכשישבתי וחכיתי למרצה שיתחיל לדבר, נכנסה לחדר נערה צעירה, כנראה סטודנטית, עם צמה שחורה גדולה. היא נראתה לי יפה כל כך שהייתי צריך להכריח את עצמי להביט על המרצה ולא ללטוש אליה עיניים. מפעם לפעם הייתי מציץ בה מבטים חטופים במהלך ההרצאה ומתרשם. כשיצאתי מההרצאה ותמונתה עמדה עדיין צרובה בתוך עיני, לפתע קלטתי כי הנערה הזאת פשוט היתה דומה מאד לרבקה, אהבת נעורי.

את רבקה לישנר הכרתי בכיתה ו', בבית הספר "ביאליק" בדרום תל אביב, כשהגיעה לכיתתנו, נערה יפה, עולה חדשה עם מבטא מיוחד, דומני רוסי. היא הקסימה אותי כשרק ראיתי נכנסת לראשונה לכיתה ומאז הייתי מאוהב בה, אהבת נעורים אילמת. בכיתה היינו רביעיה, שני בנים ושתי בנות, היא, חברתה הטובה רחל ל., אני וחברי הטוב ז., שהיינו מבלים יחד את ההפסקות בויכוחים על נושאים נורא משמעותיים, אבל מחוץ לבית הספר – שום דבר. היא גרה בקצה השני של העיר הגדולה ואני מעודי לא הגעתי לביתה, אפילו לא ידעתי איך מגיעים לשכונה הרחוקה ההיא והיא לא הזמינה אותי. רבקה היתה יפה. רבקה היתה חכמה. היא היתה תלמידה מצטיינת ולהתווכח אתה היה ממש תענוג.

רבקה היתה קוראת לי "יוסף". כל חברי וכל האנשים קוראים לי "יוסי" ורק רבקה הקפידה תמיד לקרוא לי "יוסף", בהטעמה הנכונה. אם במקום זר, עד היום מישהו שאיננו מכיר אותי קורא לי "יוסף", אני נזכר בה ונרעד.

יום אחד עשינו בכיתה ח' מסיבת פורים. נפגשנו בבית אחד הילדים שבכיתה ורבקה הופיעה למסיבה מחופשת למלכת הלילה. היא לבשה שמלה שחורה ועליה כוכבים נוצצים, ועל שערה, מעל צמתה השחורה הארוכה, היא שמה כובע בצורת ירח מבריק. היא היתה כל כך יפה שנשמתי נעצרה כשהדלת נפתחה והיא נכנסה פנימה. עד היום לבי מתכווץ כשאני נזכר עד כמה היתה רבקה לישנר יפה באותה מסיבה.

כשסיימנו את ביה"ס העממי המשכנו שנינו לבי"ס תיכון עירוני א' בתל אביב, אבל לא לאותה כיתה. הקשר בינינו התרופף קצת, אם כי אני המשכתי לאהוב אותה ולהרהר בה ולעתים היינו נפגשים בהפסקה בחצר בית הספר וממשיכים בשיחות הנלהבות מימי העממי. בששית, יום אחד הרהבתי עוז בנפשי והזמנתי אותה לקולנוע. היא הסכימה ואנו יצאנו יחד. שום דבר לא קרה בפגישה הזאת. האהבה הגדולה שחמש שנים בערה בתוכי, לא הביאה לשום זיק בינינו וכשהסתיימה הפגישה נפרדתי ממנה בתחושה איומה שהאהבה הגדולה התפוגגה דווקא ברגע הגדול.

עברו כמה שנים ואני פגשתי נערה אחרת, אהבת חיי. הפעם היתה אש, אש גדולה שחיברה אותנו יחד באהבה מטורפת, שכל חברינו חשבו שיצאנו מדעתנו.

בינתים סיימנו את התיכון ורבקה ואני הלכנו לדרכנו. אני הלכתי לטכניון ללמוד פיזיקה (בעתודה האקדמאית) ואילו רבקה הלכה לאוניברסיטה העברית ללמוד רפואה (גם כן בעתודה). מפעם לפעם היינו נפגשים ונהנים לעמוד ולשוחח כאילו רק אתמול נפגשנו בפעם האחרונה. אני התחתנתי עם אהבת חיי ורבקה התחתנה עם רופא. נולדו לנו ילדים, גם לה וגם לי, ילדים שנולדו מאהבה. אני הגעתי לבאר שבע, להיות מנהל מרכז החישובים באוניברסיטת בן גוריון ואילו רבקה, עכשיו ד"ר רבקה שרון, עברה לחיפה והפכה להיות מנהלת בנק הדם בבי"ח רמב"ם.

עברו עוד הרבה שנים והקשר בינינו היה חלש. שנים היו עוברות בין פגישה אחת לשניה, אבל הקשר היה מתחדש בכל פעם שיצא לנו להיפגש, אפילו לזמן קצר. יום אחד יצא לי להגיע לחיפה. התארחתי בביתם וכך יצא לי להכיר את בעלה ואת בנה המנגן בחלילית. ברגע מסוים, כשרבקה נאלצה לטפל במשהו דחוף, היא שמה למעני בפטיפון תקליט של פלאסידו דומינגו שר שירי אהבה, לא אופרה. התקליט היה נהדר. עם שובי לבאר שבע מיהרתי להשיג קסטה עם התקליט ואני שב ומתענג מדי פעם על השירים היפים, ועל זכרון אותו ערב, בפעם האחרונה שפגשתי את רבקה.

יום אחד ראיתי בעתון מודעה על כנס מחזורים בתיכון א'. מיהרתי להתקשר אליה, לספר לה על הכנס ולהבטיח שניפגש בכנס הזה. רבקה ענתה לי בקול חלוש: "אני לא אבוא". "למה?" אמרתי באכזבה. "אני חולה בסרטן" היא ענתה. סגרתי את הטלפון המום. היינו בני 58 . אנשים שמתו סביבנו היו בני הדורות הקודמים. בני מחזורנו לא מתו. מלבד נערה אחת שהתאבדה, וכמה מבני המחזור שנהרגו במלחמות ישראל, כולנו הלכנו בחיים, כאילו אנחנו עדיין בני התשחורת שבתיכון, ולפתע רבקה חולה בסרטן, מצבה חמור והיא גוססת (כך נשמע קולה). חשתי תחושה איומה, כאילו יצאנו במשלחת למקום רחוק וחיה רעה התנפלה על חברתי למשלחת ואני איני יכול לבוא לעזרתה.

כנס המחזורים התקיים כמתוכנן וכשחזרתי לבאר שבע, מיהרתי להרים אליה טלפון כדי לספר לה מי היה ומה קרה בכנס. ילדיה ענו לי לטלפון ואמרו לי כי מצבה כבר כל כך גרוע שאי אפשר לדבר אתה. מה יכולתי לעשות? סיפרתי להם על מסיבת הפורים בכיתה ח' וסגרתי את הטלפון בעיניים דומעות. לאחר יומיים ראיתי בעתון מודעה של בי"ח רמב"ם המודיע בצער על פטירתה של ד"ר רבקה שרון.

להלווייה לא יכולתי להגיע, ממילא לא הכרתי שם איש. אהבת חיי לצדי וטוב לי אתה, טוב מאד, אך אני עדין חי עם האבל על מישהי שאהבתי, אהבתי נורא והיום היא איננה. כשאני רואה מישהי יפה מאד, מייד אני נזכר ברבקה לישנר במסיבת הפורים בכיתה ח'.

תוספת מאוחרת

את הסיפור הזה פרסמתי בבלוג שלי (ע"ה) ב"תפוז". היו לו 1,738 כניסות ו-15 תגובות (שאבדו). הודעתי עליו למשפחתה של רבקה, והם שלחו לי את התמונה של "מלכת הלילה", שמופיעה בראש הפוסט הזה.

פורסם "תפוז" ב-2 במאי 2006. עד אז היו 4,184 כניסות לבלוג שלי ב"תפוז"

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

regevj@bgu.ac.il

תגיות: אהבה, סיפורים, סיפורים שקרו באמת, זכרונות, יוסף רגב, מוות, רפואה, ימי התיכון,

********************************************************************

יום חמישי, 26 במרץ 2020

ח. (תסט): רצח ארלוזורוב עוד חי: פתיחה; הרצאה במכון ז'בוטינסקי

בקיצור: הפתיחה, של ההרצאה, ושל הספר [14]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

רצח ארלוזורוב עוד חי

עדויות ועובדות

בפרשת "רצח ארלוזורוב"

מאת

יוסף רגב

מהדורה שניה

הוצאת "ספר"

באר שבע 2017

קטע זה הינו דף מתוך הספר "רצח ארלוזורוב עוד חי", ספר על פרשת רצח ארלוזורוב, אותו אני כותב חלקים חלקים, ויתפרסם בדפוס כאשר יהיה גמור.

מהדורה טרומית של הספר, הכוללת רק את הפוסטים שפורסמו עד שנת 2016, הודפסה, ונמצאת למכירה (ר' בהמשך). גם הרצאה שנתתי על נושא זה, נמצאת ביוטיוב, וקישור אליה מופיע למטה, בהמשך הפוסט הזה.

הרצאה

במכון ז'בוטינסקי

16.6.2016

"רצח ארלוזורוב עוד חי", זו הכותרת שנתתי לספר שלי וגם להרצאה הזאת. כמובן ארלוזורוב לא חי, אבל הרצח עדיין חי. הגחלים עדיין לוחשות. הסיפור הזה לא נשכח. עדיין יש אנשים שהולכים בארץ הזאת ובטוחים שהרביזיוניסטים רצחו את ארלוזורוב (ת1), ועדיין יש אנשים שהולכים בארץ הזאת וכואבים את הכאב של עלילת הדם שניחתה על הרביזיוניסטים. וישנם גם אנשים רבים, שאינם יודעים בדיוק מה קרה שם, אבל כשקורה משהו הם מתגוננים ואומרים: "עכשיו יאשימו אותי גם ברצח ארלוזורוב". אנשים חוזרים לפרשה הזאת, ואכן '"פרשת רצח ארלוזורוב" עדיין חיה.

אני יוצא מתוך ההנחה שרוב הנוכחים כאן מכירים את עיקרי הפרשה, ולכן אני אדבר, בהתחלה, על מה שאני גיליתי. אבל בהמשך, למען אלה שאינם יודעים, אני אחזור על הפרטים הידועים, שמופיעים בכל הפרסומים על הפרשה, פרשת "רצח ארלוזורוב" והמחלוקת "מי רצח את ארלוזורוב?".

כפי שיוסי אחימאיר אמר, לפני 12 שנים יצאתי לפנסיה מאוניברסיטת בן גוריון. ואחד הדברים שלקחתי על עצמי לעשות היה - לנסות לחקור את רצח ארלוזורוב. היו לי 18 ספרים שאספתי במשך השנים, מאות צילומים של מאמרים מתוך עיתונים, חלקם שקיבלתי פה, ממכון ז'בוטינסקי. היה לי גם סיפור אחד שאני אספר אותו בהמשך. מה שהתכוונתי לעשות: אני אתייחס לסיפור של הפרשה הזאת כאל סיפור בלשי. אני אקח את כל הספרים והמאמרים האלה, אוציא מהם קטעים, אעשה כרטיסיות ואכניס את זה למחשב - ואז אני אצליב את המידע. נראה מה ייצא מהמידע הזה אחרי שאצליב אותו.

הביאו לי עדויות

אבל ברגע שהתחלתי לחקור את הסיפור הזה, פתאום הופיעו אנשים ואמרו: האם אתה יודע ש...? האם אתה יודע ש...? אנשים באו והביאו לי מידע, עוד ועוד. כל המידע שהאנשים הביאו לי הוא לא מידע מכלי ראשון. לכן אין לי הוכחות פורנזיות לביסוס המסקנות שהיגעתי אליהן. אין לי הוכחות פורנזיות - בין היתר משום שהמידע שהיה, כל המסמכים שהיו, סולקו, נעלמו. מישהו הלך וסילק, והעלים את כל המסמכים שהיו. מי עשה את זה? אני משאיר לכם לנחש בעצמכם, למה טרח מישהו להעלים כל מידע שהיה מהפרשה הזאת, מהתקופה הזאת (ת8).

כאמור, באו אנשים והתחילו לספר לי סיפורים שהם שמעו ממישהו קרוב. מפעם לפעם אני הולך ושומע הרצאות על הנושא או אנשים מדברים על זה בדרך אגב, בהרצאות אחרות. ותמיד אומרים "שום דבר חדש לא התגלה בשנים האחרונות" - וזה לא נכון. ההיסטוריונים שאומרים זאת - פשוט לא טרחו לחפש בספרי הזיכרונות ובמאמרים שבעיתונים. יש המון מידע שיצא במשך כל הזמן. אספתי עדויות ועובדות, כל העדויות האלה ביחד, מצטברות לתמונה. זו לא תמונה ברורה, זאת תמונה קצת מטושטשת – אבל אני אציג את התמונה לפניכם, אני מקווה שגם אתם תתרשמו שמהתמונה הזאת היא מצביעה על כיוון מאוד ברור מה קרה שם.

המשך בימים הקרובים

על הספר שלי

קטע זה הינו, כאמור, דף מתוך הספר "רצח ארלוזורוב עוד חי", ספר שעליו אני עובד מאז שנת 2004. מהדורה טרומית (שנייה) של הספר ניתן להשיג במכון ז'בוטינסקי ברח' המלך ג'ורג' בתל אביב, ב"עשן הזמן" בבאר שבע, וב"הוצאת ספר" בבאר שבע (טל. 08-6480133).

הרצאות שלי ביוטיוב

ההרצאה הזאת שנתתי במכון ז'בוטינסקי בתל אביב, ההרצאה "רצח ארלוזורוב עוד חי", מהתאריך 16.6.2016 – נמצאת עכשיו ביוטיוב. ההרצאה נמצאת בשני חלקים, בכתבות:

https://www.youtube.com/watch?v=OS0jkcsuDoA

https://www.youtube.com/watch?v=MhBCTqj2Dgc

אתם מוזמנים להיכנס ליוטיוב, לצפות בהרצאה, או לפחות להגדיל את מספר הצפיות בה.

הרצאות אחרות שלי, שנמצאות ביוטיוב, ניתן לצפות בהן ברשימה

יוסף רגב – הרצאות

הרצאה לפי הזמנה

כמו כן אני מוכן לבוא להרצות על הפרשה הזאת בפני כל פורום שיזמין אותי. ניתן להתקשר אלי בטלפון 08-6480133..

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

תגובות אחרונות

ביבי! – למה? ג. בני גנץ נכשל

בני

ביבי רוצה בחירות רביעיות

קורונה – סדום ודממה (המשך)

קסטינו

נתניהו בניגוד לאוצר

קורונה – סדום ודממה (המשך)

יוסי רגב

לעצור את כדור השלג

פוסטים חדשים אחרונים

25.3.2020

קורונה – סדום ודממה (המשך)

בקיצור: קריסת מערכת הבריאות, או קריסת הכלכלה? [12]

תגיות: אקטואליה, קורונה, ביבי, בריאות הציבור, כלכלה, רפואה, אוי לי מן הביורוקרטיה, משרד האוצר, משרד הבריאות, עצמאיים, עסקים קטנים ובינוניים, חל"ת, סופרמרקטים, בתי מרקחת, הוראה מבוססת תקשוב, ילדים, חינוך, בתי ספר, מורים, הכנסה בסיסית אוניברסלית, התעמלות, רובוטים, בינה מלאכותית

24.3.2020

קורונה – סדום ודממה

האם הטיפול בקורונה היה כראוי? [10]

תגיות: אקטואליה, קורונה, ביבי, בריאות הציבור, כלכלה, רפואה, אוי לי מן הביורוקרטיה, משרד האוצר

23.3.2020

לא לפחד

הפחד והלחץ מהקורונה [7]

תגיות: לפעמים זה כל כך נכון, קורונה, פחד, ציטטות, תובנות, פתגם, רוזוולט, בריאות הציבור, פניקה, מחשבות והגיגים

האם אני צודק? אל תסכימו אתי. בהמשך הפוסט הזה יש בד"כ כפתור תגובות (או Comments). עשו עליו קליק וקיראו אותן. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה.

regevj@bgu.ac.il

תגיות: רצח ארלוזורוב, ברית הבריונים, רביזיוניסטים, יוסף רגב, מכון ז'בוטינסקי, הרצאות שלי, אוניברסיטת בן גוריון, יוסי אחימאיר, יוטיוב, עשן הזמן

********************************************************************