הבלוג של יוסי רגב: דת

‏הצגת רשומות עם תוויות דת. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 15 באפריל 2020

ח. מלחמת העולם השלישית – מלחמה באויב הסמוי מן העין (הפוסט האחרון שלי)

בקיצור: אני נאלץ להפסיק לכתוב בלוגים. וזה האחרון הוא על ההתמודדות על הקורונה לפני שכל הכלכלה שלנו תתמוטט. מדוע נענשים החרדים? מדוע נענשים בני האדם? [54]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

סוף הבלוגים שלי

זהו הפוסט האחרון שאני כותב בבלוג שלי. מערכת הג'ימייל סימנה אותי כספאמר, ואינה מאפשרת לי להודיע על הפוסטים שאני כותב. כיוון שכך אנשים לא ידעו מה אני כותב ולא יקראו אותי. לכן, בצער רב, אני נאלץ להפסיק לכתוב בלוגים, אלא אם מישהו יצליח למצוא דרך שבה אוכל לפרסם את הפוסטים שלי. אם יש דרך כזו, אנא הודיעו לי בדוא"ל בכתובת

regevj@post.bgu.ac.il

או בדף הפייסבוק שלי בכתובת:

https://www.facebook.com/profile.php?id=100004109293057

או בטלפון 08-6480133

מלחמת העולם השלישית

מיליון ומאה אלף מובטלים יש היום בישראל, מפוטרים ועובדים בחל"ת. 550 אלף עצמאיים ועסקים קטנים יש בישראל, ליתר דיוק היו בישראל, לפני שהקורונה הכתה בהם. רבים מן האנשים הללו אין להם רזרבות. הם חיים עם מינוס בבנק, או חיים מהיד לפה. כל האנשים הללו אינם יודעים איך יחיו מחר, ממה יחיו? ממשלת ישראל נותנת הלוואות. ממה הם ישלמו את ההלוואות, אחרי התקופה שלא היו להם הכנסות. ממשלת ישראל מחלקת מענקים, 500 שקל, 6,000 שקל – אבל מה זה הסכומים הללו לעומת ההוצאות של האנשים הללו, בזמן שאין להם הכנסות. כל יום שיש סגר במשק, כל האנשים מפסידים כסף, כסף רב, והכלכלה הישראלית מפסידה סכומי עתק, 40 מיליארד שקל בכל חודש. אוצר המדינה מפסיד הכנסות ממסים, שלאנשים אין ממה לשלם אותם. ממה תיקח הממשלה כסף לתת לאנשים כדי לחיות, כדי לאכול?

רבים ימותו

טראמפ, וגם אנשים רציניים יותר, אומרים שהקורונה היא סתם שפעת, ומספר החולים והמתים אינו עולה על מספר החולים והמתים משפעת מצויה. זאת דוגמה ל"חשיבה עקומה". החולים והמתים משפעת ימשיכו לחלות ולמות, החולים והמתים מקורונה הם נוספים. הם לא היו חולים ומתים – אם נגיף הקורונה לא היה מתפשט בעולם. יתר על כן, נגיף הקורונה מדביק הרבה יותר מאשר נגיף השפעת. קצב ההידבקות מהיר יותר וזה גורם לכך שיש מתים רבים בתקופה קצרה, וכן שחולים רבים יותר, הרבה יותר, יהפכו חולים קשה ויזדקקו למיטות טיפול נמרץ ולמכונות הנשמה, ויכול להיווצר מצב שבו לא לכולם יהיו מיטות טיפול נמרץ ומכונות הנשמה, ואז הרופאים יצטרכו להחליט מי לחיים, מי יקבל טיפול, ומי למוות.

החלטות קשות

ממשלת ישראל, וכל הממשלות בעולם, נאלצו להתמודד עם החלטות קשות, להכניס את רוב האזרחים לסגר בבתיהם, ולהקטין את קצב ההידבקות, או לתת לאנשים לצאת לעבודה, ולהסתכן במגיפה משתוללת. ממשלת שבדיה החליטה ללכת על סגר חלקי, רק בתי הספר והאוניברסיטאות. דרום קוריאה, סינגפור וטייוואן הלכו על בדיקות קורונה במספר עצום, להוציא את החולים והנשאים מהקהילה, וכך לעצור את ההידבקות. כמעט כל יתר הממשלות, כולל ממשלת ישראל, הלכו על סגר חמור, כדי לשטח את עקומת ההידבקות - ואסון כלכלי.

בעתיד

אם נמשיך בסגר ברמה הנוכחית, כבר בעתיד הקרוב נהיה צפויים לאסון המוני. מאות אלפי אנשים יהיו בלי פרוטה, בלי אוכל ובלי יכולת להתמודד עם המצב הנורא.

אבל הבעיה היא עוד יותר בעתיד, אחרי שנצא מן הסגר. עסקים רבים נסגרו. עובדים רבים פוטרו ונשארו ללא פרנסה. יהיה מיתון. לאנשים רבים לא יהיה כסף לקנות, או לצאת למסעדות ולאירועי תרבות. הבעיה תהיה חמורה יותר, משום שהמיתון יהיה כלל עולמי. יהיה פחות יצוא, כיוון שלאנשים בעולם כולו – לא יהיה כסף לקנות את מוצרי היצוא שלנו. יהיה גם פחות יבוא, מאותה סיבה. ממשלות רבות יטילו מכסי מגן, כדי לאפשר למפעלים שלהם להתאושש מהמשבר. הפעילות הכלכלית תיפגע קשות. ומיתון זאת תופעה מתגלגלת. יותר ויותר עסקים יורידו פעילות ויפטרו עובדים ויותר עסקים יפשטו את הרגל.

מה לעשות

התחזית המפחידה הזאת אינה חייבת להתגשם. ניתן ללכת בכיוון של הקטנת הסכנות בצעדים הבאים:

להבין שאנו במלחמה, אומנם עם אויב הסמוי מן העיין, אבל מלחמה, ולכן המדינה צריכה לפצות את האזרחים על נזקים הנגרמים להם מן המלחמה

לא לחשוב במונחים של תקציב מאוזן וגירעון. קודם כל צריך להציל את האזרחים.

לדאוג לכל האזרחים שיהיה להם מה לאכול ואיפה לגור, ולכל העסקים, שיוכלו להמשיך לפעול, להעסיק עובדים ולשרת את הלקוחות שלהם

להקים קרן, שתיתן לכל אזרח את מה שהוא זקוק לו, לפי קריטריונים שיפורסמו, שתקבל בקשות באינטרנט ובטלפון, ותיתן מייד לכל אזרח את מה שביקש, ותדרוש בחזרה את מה שלא היה ראוי, ומה שיינתן, יהיה כהלוואה פתוחה, ברבית של מאית אחוז, להחזר בהיקף של 10% ממס ההכנסה בשנים הבאות

לפתח בדיקות קלות ומהירות לזיהוי הנשאים, ובדיקות סרולוגיות. לבדוק בדיקות מידגמיות רבות כדי לאתר מוקדים של המחלה.

להטיל סגר על שכונות שיש בהן תחלואה, בלי להתחשב בשיקולים פוליטיים

לחפש אמצעי מיגון, רב פעמיים, שיקטינו את סכנת ההידבקות של אנשים: מסיכות; כפפות; חומרי חיטוי; מטהרי אוויר; חומרי ציפוי שמונעים מהנגיף להידבק אליהם, וגורמים למותו, לצפות בגדים, נעליים, ומשטחים; חליפות מגן ("חליפות חלל") לאנשים שבאים במגע עם חולים ולאנשים מעל גיל 70 – כך שאנשים יוכלו לצאת מהבית, ללכת לעבודה, לצאת לקניות, להשתתף במופעי תרבות. זה יעלה כסף רב, אבל פחות מהנזק של סגר של האנשים בבית.

את אמצעי המיגון צריך לספק במחיר סמלי, ולהשקיע בהדרכת כל האזרחים איך מתנהגים עם הציוד, כמו למשל, לא דוחפים אצבע מתחת למסיכה כשמגרד באף. כולם צריכים גם להימנע, ככל האפשר, מקירבה ומגע בין בני אדם שאינם גרים יחד.

להתארגן ככל האפשר לשימוש נרחב בתקשורת, בעבודה, בלימודים, בקניות, ובתרבות. להתארגן בצורה שיטתית, ולא כפיתרון רגעי למצוקה הנוכחית.

בשלבים הראשונים לנקוט בשיטת ברוך ברזל, איש אונ' בר אילן, לאפשר פעילות שבוע אחד מחצית האוכלוסיה ושבוע שני המחצית השנייה, עד שהתחלואה תרד מאוד.

וזה כמובן עד שיימצא חיסון אמין, וזמין לכל מיליארדי האנשים על פני כדור הארץ.

מדוע נענשים החרדים?

נגיף הקורונה מכה בקהילות החרדים, פי שלוש יותר מאשר ביתר האנשים, החילונים, גם בישראל וגם בתפוצות. לגבי אדם דתי, שמאמין שהכל נקבע ע"י הקב"ה, איך הוא מסביר לעצמו – למה אלוהים מעניש אותנו. אדם אינו יכול להתעלם מן העובדה שמגיפת הקורונה מכה בקהילות החרדים בממדים של מגיפות המתוארות בתנ"ך. איך אדם דתי מתמודד עם השאלה הקשה הזו?

הניסיון ההסטורי מראה לנו שרוב היהודים הדתיים המשיכו לדבוק באמונתם באלוהים שמנהג את עולמו בחוכמה ובצדק, גם אחרי אסונות כלל יהודים נוראים כמו השואה, גירוש ספרד, פרעות ת"ח ת"ט (חמלניצקי) והצלבנים. מיליוני יהודים נרצחו רק בשל יהדותם. בכל פעם נוראה כזו - רק מעטים איבדו את אמונתם. יש להניח שגם הפעם המגיפה לא תזעזע את הקהילות החרדיות, ובמיוחד שהרבנים הצליחו לבנות קהילות חזקות, שגם מי שאיבד את אמונתו, יתקשה מאוד לפרוש ממנה.

אבל אני מנסה להיכנס לנעליו של אדם דתי, שמאמין בשכר ועונש: מדוע הקב"ה מעניש אותנו? ואני מוצא לכך תשובה די פשוטה, במגיפה דומה: 24 אלף תלמידים היו לר' עקיבא, וכולם מתו בזה אחר זה במגיפה בימים שלפני ל"ג בעומר, ואז נעצרה המגיפה, ועל כך אנו חוגגים את ל"ג בעומר. מדוע מתו 24 אלף תלמידי ר' עקיבא, שכולם היו שומרי מיצוות ולומדי תורה באדיקות? אומרת המישנה: "לפי שלא נהגו כבוד זה בזה". וזו התשובה. החרדים בדורנו לא נהגו כבוד. הם לא נהגו כבוד, האשכנזים בספרדים. הם לא נהגו כבוד בלהט"בים, בנשים, בציונים, בחילונים, בעולי ברה"מ, בעולי אתיופיה, ברפורמים, ובדתיים הלאומיים. הם לא נהגו כבוד זה בזה, ה"חסידים" ב"ליטאים", ה"ליטאים" ב"פלג הירושלמי", ו"חסידים" זה בזה, כל קהילה חסידית בכל יתר הקהילות החסידיות. לא נהגו כבוד - והקורונה זה העונש. אתם לא חייבים לקבל את ההסבר הזה כאמת לאמיתה, רק ניסיון לחשוב כמו אדם דתי.

מדוע נענשים בני האדם?

גם אדם שאיננו חרדי, ראוי שישאל את עצמו: מדוע נענשים בני האדם? מאות אלפים חולים. אלפים מתים. מאות מיליונים חייהם נהרסו. מדוע? מה חטאו כל אלה שככה בא להם? ואם אדם גם מאמין באלוהים הטוב והמייטיב, למה הוא מעניש אותנו עונש נורא כל כך?

התשובה שלי, כמי שאינו מאמין בשכר ועונש, היא שזאת התוצאה של התנהגות המין האנושי במאה השנים האחרונות. יצרנו חברה בה יש יותר מדי בני אדם, שחיים בצפיפות, וממלאים את פני האדמה. כל חקלאי יודע שמשק שבנוי על מונו-קולטורה, כלומר מושתת על גידול של זן אחד ויחיד, על שטחים נרחבים – זה מתכון לאסון, כמו שהיה באירלנד בשנים 1825-6, מגיפת תפוחי האדמה, שבה מתו ברעב מיליון אנשים. לעניין של מונו-קולטורה צריך להוסיף את עניין הגלובליזציה והתעופה. כל החברות האנושיות מחוברות היום יחד, והתעופה מאפשרת למיליוני אנשים להגיע מכל מקום לכל מקום על פני כדה"א, בזמן קצר, ובמחיר מועט, שרוב האנשים יכולים להרשות לעצמם. וכך נגיף אחד, במרק שסיני אחד הכין מעטלף אחד, התפשט וגרם לכך שמאות מיליוני אנשים במקומות רחוקים יושבים היום בבתיהם ורועדים מפחד שמא יגיע הנגיף לביתם.

ושוב אני מנסה להיכנס לנעליו של אדם דתי, שמאמין בשכר ועונש: מדוע הקב"ה מעניש את כל בני האדם בחלד? התשובה שהוא עשוי לתת היא - עניין הפריצות המינית. בזמן מגיפת הקורונה יש מעט מאוד סטוצים ויחסי מין בין אנשים שאינם חיים יחד. אם תרצו, אלוהים נתן לנו את המין, שנקיים אותו בחוג המשפחה. בחברה המודרנית ישנה פריצות מינית, ולכן אלוהים מעניש אותנו. הוא כבר שלח לנו פעם אחת בצורת מגיפת האיידס, ולא הבנו את הרמז. לכן אלוהים שלח לנו את הקורונה, שנלמד לקח. אתם לא חייבים לקבל את ההסבר הזה כאמת לאמיתה, רק ניסיון לחשוב כמו אדם דתי.

אז זהו, זה הפוסט האחרון. אתם מוזמנים לרדת למטה ולעיין בפוסטים הקודמים, שלא ראיתם אותם. אתם יכולים גם לשלוח לי תנחומים בכתובת הדוא"ל שלעיל.

יוסף רגב

תגיות: קורונה, כלכלה, רפואה, יוסף רגב, בלוג, אקטואליה, תקציב, מחשבים, אינטרנט, דת, יהדות, אלוהים, חרדים, שכר ועונש, עבודה, חינוך, מין, תובנות, ברוך ברזל, אוניברסיטת בר אילן,

********************************************************************

יום שלישי, 14 באפריל 2020

ח. פרשת זכרון יעקב 1954

בקיצור: מחלוקת, שכמעט גרמה לשינוי במהלך ההסטוריה של מדינת ישראל [53]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

זאת פרשה עלומה, שאיננה נזכרת בספרי ההסטוריה. אני משחזר אותה מזכרוני, ואולי אינני מדייק בכמה פרטים.

פרשת זכרון יעקב 1954

המעשה הזה התרחש בשנת 1954. בשבת אחת, קבוצת חברים, כולם פועלים ביקב "כרמל מזרחי" בזכרון יעקב, נטלה מכונית ויצאה לטיול – בצפת. זה היה בשבת. ראה אותם הרב של צפת, הרב קושלבסקי. הוא ראה אותם נוסעים במכונית – בשבת, רח"ל [1]. הוא שאל מי אלה, ונענה שאלה פועלים מהיקב של "כרמל מזרחי" בזכרון יעקב. חמתו בערה בו. מייד כשיצאה השבת הוא מיהר לכתוב מכתב נזעם אל הרב של זכרון יעקב. הלה קיבל את המכתב ונחרד. יהודים שנוסעים במכונית בשבת – הם מחללי שבת בפרהסיה, קטגוריה חמורה של פושעים, לפי ההלכה היהודית. יין שנגע בו גוי, או מחללי שבת בפרהסיה – הופך יין נסך, ואסור ליהודי (שומר מיצוות) לשתות אותו. מייד הודיע הרב של זכרון יעקב להנהלת היקב שאם הם לא מפטרים את כל הפושעים מייד – הוא מבטל את הכשרות של יין של זכרון יעקב!

הנהלת היקב נבהלה. אם הרבנות מבטלת את הכשרות של היין שלהם – הם אבודים. חברת "כרמל מזרחי" משווקת את היין שלה לכל קהילות ישראל בעולם כיין מארץ ישראל. ואם היין שלהם יוכרז "יין נסך", אף אחד לא ייקנה אותו! מייד הודיעה הנהלת היקב לקבוצת הפועלים שהם מפוטרים מהיום להיום, ואין מקום להידיינות. אבל הפועלים של היקב, כמו כמעט כל הפועלים במדינת ישראל הצעירה, היו חברי "ההסתדות", היא "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל". בשנת 1954 "ההסתדות" היא גוף חזק מאוד. יש לה איגודים מקצועיים, יש לה "קופת חולים כללית", שרוב האוכלוסיה נזקקת לשירותיה הרפואית, יש לה תעשיה גדולה, יש לה "סולל בונה", שבונה את המדינה. "ההסתדות" אינה מוכנה לאפשר למישהו לפטר פועלים חברי "ההסתדות". זה עיקרון בסיסי, שאין לסטות ממנו. הרב דורש ומאיים, הנהלת היקב רוצה לפטר ו"ההסתדות" אינה נותנת. היקב מושבת. אי אפשר להמשיך לייצר יין כשהרבנות מטריפה אותו. איך יוצאים מהתסבוכת?

בכנסת

העניין מגיע לכנסת. הסיפור נודע לח"כ הרצל ברגר [2], שהיה לפני כן עיתונאי, אחד מהעיתונאים הבכירים במערכת "דבר", עיתונה של "ההסתדות". ברגר מתכוון לפנות לשרת העבודה, גולדה מאיר, בשאילתא בכנסת. כשנודע הדבר לראשי מפא"י, מייד הם פונים להרצל ברגר ומבקשים אותו שיירד מהנושא. אם הסיפור יתפרסם, יש לחשוש שהמפלגות הדתיות, "המזרחי" ו"הפועל המזרחי", אם לא תתקבל דרישתם לפטר את מחללי השבת, יתייצבו לצידם של הרבנים, ויפרקו את הקואליציה. מפא"י ו"ההסתדות" לא יוכלו לקבל את הדרישה הזאת – והממשלה תיפול. במקרה כזה תצטרך מפא"י לפנות למפלגת מפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת, ולהקים איתה קואליציה. הצרה היא שמפ"ם היא מפלגה שמאלית מאוד, אוהדת של רוסיה הסובייטית ושל מנהיגה הנערץ סטאלין. הסיבה לכך שמפא"י לא הקימה קואליציה עם מפ"ם כבר בכנסת הראשונה, למרות שמפא"י ומפ"ם הן שתי מפלגות אחיות, המאוגדות יחד ב"הסתדרות", היא – שמפ"ם דורשת שמדינת ישראל תהיה לה אוריינטציה פרו-סובייטית, ואילו מפא"י, בראשות דוד בן גוריון, בחרה באוריינטציה פרו-מערבית. ואל יהי הנושא הזה קל בעיניכם. הימים הם ימי "המלחמה הקרה", בין הגוש הסובייטי לבין המערב, ארה"ב ומערב אירופה. בן גוריון לא רצה לשנות את האוריינטציה של מדינת ישראל, ועוד בגלל חבורת פועלים שנסעו לטיול בשבת.

הרצל ברגר השתכנע לרדת מהנושא, אבל ח"כ ישראל בר יהודה, ממפ"ם, שמע על הפרשה, והוא הגיש את השאילתא. גימגמה גולדה מה שגימגמה, וכל הפוליטיקאים התיישבו ליישר את ההדורים. אחרי דין ודברים, וצעקות,, ואיומים – לבסוף נמצא מוצא. הפועלים לא יפוטרו, אבל הם לא יוכלו להמשיך לעבוד ביקב גופא, בתעשיית היין. הם ימשיכו לעבוד ביקב ויועסקו רק בתפקידים שלא יביאו להתקרב ליין, שכן עצם קירבתם הופכת את היין ל"יין נסך".

וכך נסתיימה הפרשה, שאיימה לגרור את מדינת ישראל לגוש הסובייטי.

הערות

[1] – רחמנא ליצלן, אלוהים הרחמן יצילנו

[2] הרצל ברגר (ע"ה) – היה חבר כנסת, וגם החותן שלי, אביה של האישה שאתי, הלוא היא חיה

[3] ע"ה – לא צירפתי זאת לכל שמות האישים שהזכרתי, וגם לעיתון "דבר", שכולם כבר לא איתנו

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

תגובות אחרונות

האם מותר להשתמש ב"זום" בסדר הפסח?

https://regevj.blogspot.com/2020/03/blog-post_29.html#comment-form

לואי

פיקוח נפש

סדר/סגר הפסח תש"פ

https://regevj.blogspot.com/2020/04/blog-post_77.html#comment-form

אביתר

רמדאן כּרים

ביבי! – למה? ג. בני גנץ נכשל

https://regevj.blogspot.com/2020/03/blog-post_23.html#comment-form

בז'ה

ההצעה של יאיר לפיד

פוסטים חדשים אחרונים

13.4.2020

המקרה החריג: נפל מן החלון

בקיצור: האם זאת היתה תאונת עבודה? [51]

תגיות: המקרה החריג, תאונות עבודה, משפטים ושופטים, לפעמים זה כל כך נכון, ציטטות, תובנות, חשיבה, חשיבה פרינציפיונית, חשיבה באלטרנטיבות, עליונות המשפט, פתגם, ביטוח לאומי, מחשבות והגיגים, עורכי דין, עוול, נילי ארד,

11.4.2020

אנשים עשירים אינם מאושרים

בקיצור: לא כולם. הם חוששים [48]

תוויות: האלפיון העליון, לפעמים זה כל כך נכון, מחשבות והגיגים, עוני ועושר, פתגם, ציטטות, תובנות

10.4.2020

סדר/סגר הפסח תש"פ

בקיצור: איך קיימנו את הסגר, ב"זום" [47]

האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: דת, יהדות, הלכה, כשרות, יין, שבת, פוליטיקה, זכרון יעקב, הרצל ברגר, ההסתדרות, מפא"י, דבר – העתון, הומור, גולדה מאיר, ישראל בר יהודה, מפ"ם, המלחמה הקרה, סטלין, צפת, רבנים, יין נסך,

********************************************************************

י. מסורבות הגט: מסורבות הגט בישראל

בקיצור: אישה שרוצה להתגרש מבעלה, תלויה לחלוטין ברצונו הטוב של הבעל, או ברצונו הרע [52]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

בעיה

יש בעיה בישראל, לכאורה בעיה שולית של מספר נשים, למעשה בעיה שצריכה להדאיג כל אדם, אם את אשה זה עלול לקרות לך. אם אתה גבר, זה עלול לקרות לאחותך, לבתך או לחברתך. זה צריך לקומם כל אדם, גם חילוני וגם דתי, שכן בשם היהדות נעשים פה מעשים חמורים, שפוגעים גם במעמד האשה וגם במעמד היהדות.

(הדברים הללו נכתבים גם לאנשים שאינם מכירים את הסיפור הזה ולכן סליחה מן הקוראים שיודעים כבר חלק, או רוב, הדברים הללו).

אשה יהודיה נשואה, אם היא רוצה להתגרש מבעלה, או אם בעלה רוצה לגרש אותה, חייבת לקבל גט שיינתן מרצונו החופשי של הבעל. בתי הדין הרבניים (ברובם) משתפים פעולה עם הבעל בסחטנות ולעתים אף בהתעללות באשה, על מנת להשיג את הגט מרצונו של הבעל. הדברים אמורים גם באלמנה שחייבת לקבל חליצה מידי גיסה.

גט מעושה

כבר במשנה נקבע "כופין אותו עד שיאמר: רוצה אני" ובגולה היה נוהג שהרב מחייב את הבעל לתת גט, בניגוד לרצונו, ואם הוא מסרב, מטילים עליו חרם, דבר שיהודים דתיים לא יכלו לעמוד בו. בישראל חוששים הדיינים כי עשרים שנה לאחר מכן יבוא הבעל ויטען כי הגט שנתן הוא "גט מעושה", כלומר גט כפוי, ואז הגט בטל, האשה הופכת נואפת וילדיה הופכים ממזרים. מחמת חשש זה הם עומדים לצידו של הבעל ומתייחסים לאשה כאל נשוא המשפט ולא כאל יצור אנושי שיש לו זכויות. הבעל יכול לדרוש את הדירה, את כל הרכוש ואת המשמורת על הילדים. הבעל יכול לדרוש סכומי כסף גדולים (כבר היה בעל שדרש 400 אלף דולר) – והדיינים רואים בכך דרישות לגיטימיות שיש מקום לדון בהן ולנסות לשכנע את האשה להסכים להן. גם אם יש הסדר כספי שסוכם בבית המשפט לענייני משפחה, יכול הבעל בבית הדין הרבני לדרוש מהאשה לוותר עליו, והדיינים יתמכו בדרישה זו. אומנם לבית הדין הרבני יש אמצעים להפעיל לחץ על הבעל הסרבן אבל משתמשים בהם רק כלפי בעל שבעזות מצח אומר: לא אתן גט. כל דרישה קשה כזאת, כנזכר לעיל, היא בגדר תנאי, שמותר לבעל להעלות ולכן רק אידיוט יסרב במפורש, אם הוא יכול להעמיד תנאים שהם דרישות מטורפות.

תנאים בלתי-אנושיים

אשה אחרי שנפרדה מבעלה, היא עדיין אשת איש ועליה לחיות בתנאים בלתי-אנושיים (שיפורטו בהמשך) עד קבלת הגט, כלומר במשך שנים (שלוש, שש, וכבר שמענו על מקרה שבו נמשך הדיון 19 שנה). לעתים עליה לפרנס את הילדים ולעתים מחייב בית הדין את הבעל במזונות ילדיו. בתקופה זו אסור לה להכניס גבר אחר לחייה. אם היא נפגשת עם גבר כלשהו בקניון ושותה אתו קפה, יכול הבעל לשלוח בלשים, לצלם אותה, להביא את התמונה לבית הדין ואז יוציא בית הדין צו האוסר עליה להתרועע עם הגבר הזה. לכשתקבל האשה גט, ייכתב בגט כי היא אסורה לבעלה ולבועלה, שזה הגבר בתמונה. באותה הזדמנות ייגש שמש בית הדין לבעל וישאל אותו אם הוא רוצה להוסיף עוד כמה שמות לרשימת הגברים שאסור לגרושה להתחתן עמם, והוא יכול להוסיף את שמות כל הגברים שהוא חושב שיש סיכוי שירצו להתחתן אתה. למה לא?!

ידועים בציבור

כל אותן השנים של פירוד, יכול הבעל להתרועע עם נשים כרצונו. הוא יכול לעבור לגור יחד עם אשה אחרת, לחיות יחד אתה כ"ידועים בציבור" ואף להביא ילדים לעולם, באין מכלים. ואם האשה השנייה לוחצת עליו להפוך את הקשר לחוקי, הוא יכול לקבל, די בקלות, חתימה של מאה רבנים לשאת אשה שנייה, אם הדיינים רואים שהאשה הראשונה אינה מוכנה להסכים לדרישות המטורפות של הבעל. לפי "הארץ" היום (22.2.2006) יש 25 מקרים כאלה כל שנה. למעשה אין שום גורם לחץ על הבעל בכל השנים להסכים לגט, בשעה שהאשה רואה איך שנותיה הטובות חולפות והדיינים משתפים פעולה עם הבעל לסחוב את העניין עד שתגיע לגיל בו לא תוכל יותר להביא ילדים לעולם.

כאמור, האשה יושבת בבית הדין אומללה ולטענותיה אין שומע. רק לדברי הבעל יש חשיבות. המדובר במרבית הדיינים, אנשים שלא שירתו בצה"ל. אשה שמעיזה לצעוק בבית הדין, או אפילו להגיד שהיא רוצה להתייעץ עם גורם אחר, עלולה להישלח למאסר בעוון "זילות בית דין". יש גם כמה דיינים, ברובם כאלה ששירתו בצה"ל ושיש אלוהים בלבם, והם מאזינים לאשה ומנסים לעזור לה – אבל הם המיעוט.

חליצה ונישואי קפריסין

כל מה שנאמר על בעל שמסרב לגרש את אשתו נכון גם על גיס שצריך לתת חליצה לאלמנת אחיו. גם פה יש סחטנות, דרישה שתוותר על הדירה בה היא גרה ותעביר אותה לרשות משפחת הבעל המת. המדובר בעיקר באלמנות חללי צה"ל ובאלמנות נפגעי הפיגועים שלא די באסון שנגרם להם בידי האויבים, באים יהודים, הגיס והדיינים, ומוסיפים על הסבל.

הדברים הללו אמורים גם בנשים שלא התחתנו ברבנות. אומנם נישואי קפריסין מוכרים בארץ, אך לא גירושי קפריסין. זוגות שהתחתנו בקפריסין, או בכל דרך אחרת, גם זוגות כאלה צריכים ללכת לבית הדין הרבני לסדר גט, ושם האשה חשופה לסחטנות וליתר הצרות שנפלו על ראשה של האשה שהתחתנה בנישואים האורתודוקסיים המוכרים.

דיברנו על הנשים האומללות שבעליהן החליטו להתעלל בהן, במסגרת המאבק המלוכלך שמנהלים זוגות מתגרשים בכל העולם. לפי עתון "הארץ" מהיום (22.2.2006) המדובר במאה אלף נשים בישראל. אולם גם נשים שלא נכנסו למאבק ראש בראש בבעל, ברגע שהן מגיעות לעורך דין, או לטוענת הרבנית, מתבהר להן מצבן הנחות וכי כדאי להן לוותר לבעל ולא לנסות להילחם, שכן במאבק כזה מצבן יהיה גרוע. גם אלה שלא נסחפו למאבק נאלצות להסכים מראש לדרישות הבעל, שכן אין להם סיכוי להתנגד.

פתרונות

כל זה איננו "היהדות". זאת מדיניות של מרבית הדיינים בבתי הדין הרבניים בישראל, המתבססת על פרשנות בלתי-מאוזנת של ההלכה. ניתן לפתור את הבעייה במסגרת ההלכה (האורתודוקסית) ולמנוע אותה בדרכים שונות:

- הפקעת נישואין, שכן הבעל הרשע אינו מקיים את ההתחייבות שלו לכבד, לזון ולפרנס את האשה, ככתוב בכתובה, שהיא חוזה, והבעל הוא שקרן שאינו מקיים את החוזה ולכן החוזה בטל (לפי שיטת הרב ריסקין)

לחייב גט על הבעל, לאחר 18 חודשים שבני הזוג חיו בפירוד (שיטת הרב פלאג'י)

- להפעיל אמצעי כפייה על הבעל, בהתאם לכתוב במשנה

- להכניס בכתובה סעיף המהווה הסכמה לגט אם הבעל אינו חי עם אשתו שנתיים ומעלה

- שכל אשה שנקלעת למצב של סירוב גט משך שנים תאיים על בית הדין שתלך ותביא לעולם ממזרים, איום שאולי יפחיד את הדיינים יותר מהחשש שהבעל יטען ל"גט מעושה" (י.ר.)

יש גם סידור שנקרא "הסכם קדם-נישואין", בו מתחייבים שני בני הזוג לשלם פיצויים על כל יום בו הם מסרבים לתת, או לקבל, גט. סידור זה איננו מושלם אך הוא מהווה התקדמות. גם הסכם כזה (שנכתב ע"י רבנים) איננו מקובל על מרבית הרבנים. הם לא ימליצו בפני הזוגות להתעניין בנושא ולחתום עליו, וזוג שבא ומבקש לרשום את ההסכם בבית הדין הרבני, כדין כל חוזה שדורש אישור, יתקל בד"כ בסירוב.

פתרון אחר הוא להנהיג בישראל נישואין אזרחיים. זה אינו פותר את הבעיה של כל הנשים שהתחתנו, ושיתחתנו בנישואים הרגילים, האורתודוקסיים. אבל זה כן פותר את בעיתם של 300 אלף העולים, אזרחי ישראל, בנים לאב יהודי, שאינם יהודים ע"פ ההלכה ואינם יכולים להינשא בישראל כלל, בשום דרך שהיא. 300 אלף איש! וריאציה של נישואין אזרחיים הם הפטנט הקרוי "ברית הזוגיות", רעיון שהוסכם עליו לפני מספר שנים, אך נגנז ברגע שפוליטיקאים החליטו שהם יכולים לחיות בלעדיו ולא אכפת להם ממסורבות הגט ומהעולים שהם בנים לאב יהודי.

פוליטיקה

פתרון ריאלי יותר יכול להיות שארגון "קולך", או גוף אחר, ישיג הסכמה של כל פוליטיקאי (אישית), מכל המפלגות (פרט לחרדים המתנגדים) לראות בנושא הזה של "מסורבות הגט" נושא הומני ולא פוליטי והתחייבות מצדם להתאחד כולם יחד סביב הדרישה מהרבנים למצוא פתרון לבעיה, ולאיים, שאם לא יימצא פתרון מצד הרבנות, יעבירו בדיון לא מפלגתי את חוק "ברית הזוגיות", או כל חוק אחר שיבטל את השליטה של דיינים כאלה בחיי כל הנשים היהודיות ואת היכולת שלהם לאמלל אותן.

הערה

מי שקורא את הדברים, יכול לקבל את הרושם שכל הגברים, או כל הגברים המתגרשים, כולם רשעים שנוהגים בנשותיהם לשעבר באכזריות בלתי-אנושית. זה כמובן לא מה שקורה במציאות. עד כמה שאני יודע, יש הרבה גברים שמתגרשים בהסכמה, משלמים את כל מה שצריך ברוחב לב, ממשיכים לשמור על קשרים עם אם ילדיהם, ועם ילדיהם, ומוכנים אפילו לקפוץ לבית שלה להחליף לה נורת חשמל, או כל בעיה, אם היא נתקלת בקושי. יש גם גברים שסובלים מנשותיהם לשעבר שפוגעות בהן, בעיקר דרך הקשר עם הילדים. אבל יש לא מעט גברים, יותר מדי, שאינם עומדים בפני הפיתוי למרר את חיי האשה שממנה נפרדו ולסחוט אותה, כאשר הרבנות מאפשרת זאת.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

regevj@bgu.ac.il

תגיות: מסורבות הגט, דת, יהדות, הלכה, נשים, המשנה, גירושין, חליצה, עוול, נשים מעלותיהן וסגולותיהן, גברים ונשים, ידועים בציבור, פמיניזם, אורתודוקסים, בית הדין הרבני, הארץ, קולך, אסורה לבעלה ולבועלה, מאה רבנים לשאת אשה שנייה, אלמנות חללי צה"ל, חילול השם, גט מעושה, סחיטה, נישואי קפריסין, הרב פלאג'י, הסכם קדם-נישואין, ממזרים, נישואין אזרחיים, ברית הזוגיות, יהודים בנים לאב יהודי, נשים רעות, חרדים, נגד חרדים,

********************************************************************

פורסם בבלוג שלי ב"תפוז" בתאריך 22 בפברואר 2006. זה היה הפוסט הראשון שכתבתי. מאז קראו אותו 1,506 איש, וגם היו 19 תגובות (שאבדו)

יום רביעי, 8 באפריל 2020

י. איסור אכילת קטניות בפסח – ראוי לבטל

בקיצור: על מקורו של האיסור הזה, שאינו מדאורייתא אלא מינהג אבות. טעות נפוצה: החשש הוא רק במה שרובו קטניות. הצרות הנובעות מאיסור זה. בישראל ראוי לבטל את האיסור הזה [384 42]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

מקורו של המנהג

בקהילות אשכנז מקפידים מאד על איסור אכילת קטניות בפסח. מאיפה בא המנהג הזה? יש טענה כי איסור זה בא משום שגם הקטניות מחמיצות אם משרים אותם במים שעות רבות. האמת היא שבמאה השלוש-עשרה היה רב אחד, ר' אשר מלוניל, שמצא כי הסוחרים בפרובאנס (שבצרפת) משתמשים באותם השקים גם לחיטה וגם לקטניות. כיוון שכך אסר על הקטניות בפסח, מחשש שיש בהן שאריות של חיטה מקודם. באופן לא ברור התפשט האיסור הזה, שהיה נכון במקום מסוים ובזמן מסוים, הגיע עד פסיקתו של הרמ"א וכך הפך למינהג של כל קהילות אשכנז, למרות שיש פסיקות מפורשות, של הרא"ש, של הריב"ש ועוד [1] כנגד מינהג זה. יתר על כן, הוסיפו עליו את האורז, הדוחן, החרדל, השום, הכמון, גרעיני החמניות והבוטנים, שהמירו את עדתם והפכו להיות קטניות [2]. אולי לקחו את זה מן הרמב"ם, המגדיר קטניות (הל' כלאים פ"א ה"ח), כך: "והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון: הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן", וזאת לעניין הפרשת חלה, שהרי הרמב"ם, בהיותו ספרדי, לא קיים את האיסור הזה. [3]

בישראל

במדינת ישראל, במקום שהאשכנזים והספרדים חיים יחד, הפך האיסור הזה למקור של צרות. אשכנזים המוזמנים לפסח אצל ספרדים יידחו את ההזמנה, כדי שלא יחטאו באיסור קטניות. ספרדים הבאים לבית אשכנזים נעלבים, כאילו שהיהדות שלהם מוטלת בספק. מה יעשו בני זוגות מעורבים? פסק מי שפסק, שילכו לפי הבעל. אך מה יעשו הורי הכלה האשכנזית, בבית חתנם הספרדי? האם יעליבו את החתן ולא יבואו לסדר? יבואו ולא יאכלו דבר?

סיבות כלכליות ורפואיות

הרב צבי יעב"ץ יצא נגד המינהג הזה מסיבות כלכליות: "גם המצות עולים להם ביוקר... וקטניות נמצאים בזול... חומרא שאיו לה טעם וריח. לכן אשרי שיאחז צדיק דרכו, יתן אוכל למכביר, וניפץ את עוללי החומרות הזרות אל סלע" והוא טען כי משום שאין הקטניות מצויות, מרבים יותר מדי באפיית מצות ויש שמחמיצים אותן משום כך, שזה איסור חמור הרבה יותר.

רופא אחד הסביר לנו בהרצאה ששמענו, כי ממילא בפסח יש עומס גדול על מערכת העיכול, משום שאנו מרבים לאכול מצות ומשום שאנו נמנעים מלאכול מאכלים רבים שהם חמץ. להוסיף את הקטניות על מיני המזונות שהם אסורים מחמת החמץ, רק מחמיר את הסכנה. יש בכך חשש לנזק בריאותי, לא לאנשים צעירים ובריאים, אלא למי שבריאותו איננה מושלמת. אדם אחד המחמיר על עצמו, אפשר שיינזק ואפשר שלא. אוכלוסיה שלמה המחמירה על עצמה, לבטח כמה (מעטים) יהיו ניזוקים. היות וכל האיסור הזה מקורו במקרה יחיד, עדיף היה שבמדינת ישראל יתבטל האיסור הזה לכל העדות, וזאת מחמת "פיקוח נפש". רבים מבינים זאת ובכ"ז הם ממשיכים, בבחינת "מינהג אבות". [4]

רבי יוחנן בן נורי

כמה רבנים אורתודוקסיים אשכנזים מסתמכים על התנא רבי יוחנן בן נורי, שאסר על הקטניות. ראשית, זהו תנא אחד ויחיד, והמישנה, וכל יתר 127 התנאים – לא קיבלו את דעתו. מוזר שבנושא הזה רבנים אורתודוקסיים אשכנזים לוקחים הלכה מתנא אחד, בניגוד לדעת המישנה, פרקטיקה שנהוגה בידי רבנים קונסרבטיביים, והאורתודוקסים מגנים אותם על שיטה זאת. שנית, אם נבדוק מה אמר התנא הזה, הוא אמר:

אמר רבי יוחנן בן נורי: אורז - מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח!

כלומר, רבי יוחנן בן נורי אינו מדבר על הקטניות, אלא רק על האורז. והוא חושב שאורז - מין דגן הוא. רק אורז, לא עדשים ולא אפונה. יכול רב לחשוב שהאורז הוא דגן, שברכתו היא "בורא מיני מזונות", אבל לא שהעדשים הן דגן.

רק במה שרובו קטניות

אמר לי פרופ' נתן אביעזר, מאונ' בר אילן, אדם שומר מצוות, שמקפיד על קלה כחמורה: הטעות הגדולה של מרבית האנשים היא שהם מתייחסים לאיסור אכילת קטניות כמו אל איסור אכילת חמץ. איסור חמץ הוא אפילו על גרגר זעיר של חמץ, שהופך את המזון כולו לחמץ ואסור בהנאה. איסור אכילת קטניות הוא רק במה שרובו קטניות. כלומר אין חשש לאכול מה שתובל בתבלין שמכיל קטניות, כגון חרדל, או בשמן שמכיל קטניות, כגון שמן סויה. לכן רוב הנמנעים מאכילת מה שכתוב עליו "כשר לאוכלי קטניות" מונעים עצמם גם ממה שאין עמו בעייה וגוזרים על עצמם גזירות שלא לצורך. גם הרב יובל שרלו אומר כי יש לבטל את החומרות שנוספו בשנים האחרונות ולאסור באכילה רק את הקטניות עצמן.

מינהג המקום

היו רבנים בישראל שסברו כי בישראל ראוי שלא לקיים את המינהג הזה, משום שהוא מינהג המקום ההוא, כלומר מינהג אשכנז, ובישראל יש לנהוג כמינהג ארץ ישראל, כלומר כמו הספרדים. זה מתקשר להשקפה כי בישראל ראוי לנהוג בהלכה לפי הפרשנות הספרדית, "כי המקום גורם" ולבטל את מינהג אשכנז לחלוטין. זה נושא מעניין שמן הראוי להקדיש לו קטע שלם בבלוג. על פסיקה ברוח זאת, של רבנים אשכנזיים בישראל, בהקשר של קטניות בפסח ובכלל, ר' בהערה [5]. השקפה זאת מתקשרת לדברי הרמב"ם, הקובע כי "לא תתגודדו" פירושו לא לקיים מינהגים שונים בקהילות יהודיות שונות החיות בישוב אחד. אלא שהיהודים לא קיבלו את קביעת הרמב"ם בעניין זה. בכל עיר יש לנו קהילות של אשכנזים, ספרדים, תימנים, בוכרים, אורפלים, מוגרבים, ועוד, וכל קהילה מתפללת ונוהגת כפי שנהגו ההורים בחו"ל.

פגם עצמי בקטניות עצמן

יש רבנים שרואים באכילת הקטניות בפסח משום פגם חמור. "תקנות וסייגות שתקנו לנו חכמים הם רק מקומות בהם זיהו חכמים שבסייג עצמו קיים פגם. לדוגמא: התורה אסרה גילוי עריות, ובאו חכמים וגזרו 'שניות לעריות', כלומר, הרחיבו את האיסור לקרבה רחוקה יותר. לא נראה שיש כאן 'מקדם בטיחות' לאיסור עריות, אלא שחכמים זיהו פגם עצמי אף בשניות לעריות. אמנם לא חמור כמו בעריות עצמן, אך עדין פגם.
גזירת קטניות לא מתחילה מחשש טכני של שמא יבוא לאכול חמץ. יש פגם עצמי בקטניות עצמן. אמנם לא חמור כמו חמץ, אך עדיין פגם. וכל הטעמים שמראים על קשר פיזי בין הקטנית לדגן הם הביטויים החיצוניים לדמיון ולקרבה הרוחנית המהותית שקיימת ביניהם, שהיא הסיבה האמיתית לגזירה. היסוד הרוחני של האיסור חמץ הוא עבודה זרה. כך לשון הזוהר הקדוש: כל האוכל חמץ כאילו עובד עבודה זרה. (ח"ב דף קפ"ד ע"א). אם החמץ עצמו מבטא עבודה זרה, הרי שבקרוב אליו יש 'בחינה של עבודה זרה' ". מכאן שהרב עובדיה, הרב צבי יעב"ץ, הרב מרדכי אליהו וכל הרבנים הספקדים - כאילו הם עובדים עבודה זרה. זה מתקבל על דעתכם?

הקראים

בין הקראים יש כאלה האוסרים על כל מזון שיש בו תסיסה, או חשש לתסיסה בזמן שיבושל. זה כולל יוגורט, גבינה, קטניות, אורז ואפילו יין. מי שרוצה להטיל על עצמו מיגבלות ולהפוך את הפסח למעין יום כיפורים קטן, מוזמן לנהוג לפי משנתו של הרב הקראי שמואל אל-מאגרבי.

ראוי לבטל

במדינת ישראל ראוי לבטל את האיסור הזה, שאין לו בסיס במקורות ולא היה נהוג בדורות שקדמו לימי הביניים, וזאת מגם מנימוקים של אהבת השלום וגם מחמת "פיקוח נפש". דיון של הרב דוד בר-חיים (אשכנזי) המגיע למסקנות דומות, תוכלו לקרוא בכתובת:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3382136,00.html

הערות

[1] עוד על הרבנים המתנגדים לאיסור זה וקוראים לו מינהג מוטעה, ניתן לקרוא (באנגלית) בכתובת:

http://home.earthlink.net/~bbenbaruch/qitniyot-kitniyot.htm

אומנם המידע נמסר ע"י רב קונסרבטיבי, אבל הרבנים שהוא מדבר עליהם, הם אורתודוקסים.

[2] המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (גרצקע), כרכום, כרשינה, לוביה, לוף, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל (כמון), קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים העשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, ופריכיות אורז.

[3] חמץ שאסרה התורה הוא הנוצר מחמשת מיני דגן, שהם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. אבל מינים אחרים, כאורז ודוחן, גם אם יתפחו, מותר לאוכלם בפסח. כך גם נהגו כל גדולי התנאים והאמוראים. וכן מסופר על האמורא רבא בגמרא , שהיה אוכל אורז בליל הסדר (פסחים קיד, א). ר':

http://www.tzohar.org.il/m_year.asp?id=11523

[4] אחד הנימוקים שמביאים רבנים בימינו לאיסור אכילת הקטניות הוא שבשדה יש לעתים שיבולים בודדות שגדלות בין הדגנים. נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי גרגר זר, לא באפונה, לא בשעועית לא בחומוס, לא בסויה ולא בפולים, שאני מרבה לאכול (מדי יום). בקהילות הספרדים נהגו לאכול מיני קטניות ואורז בפסח, ורק הקפידו לברור אותם היטב, כדי שלא יתערבו בהם מיני דגן. אולם יש גם כמה מגדולי הפוסקים הספרדים האחרונים שכתבו כי נהגו שלא לאכול אורז בחלק מקהילות ספרדים, ושכך ראוי לנהוג.

[5] מן פסק ההלכה של מכון שילה, העתקתי מתוך דברי השוללים:

טור אורח חיים: חומרא יתירא היא זו ולא נהגו כן.

בית יוסף אורח חיים: גם רבינו ירוחם כתב: מנהג שטות הוא.

מור וקציעה ליעב"ץ: כמה פוסקים חושבים אותה לשטות ומנהג טעות.

ואת היתר קראו במקור בכתובת:

http://machonshilo.org/PDF/Machon_Shilo_Pesaq_Qitniyoth_2.pdf

[6] הרב מרדכי אליהו (ספרדי) מספר כי: "ראשוני האשכנזים בירושלים לפני קום המדינה התירו קטניות ירוקות ואסרו רק את היבשות, אך כשעלו תלמידי הגר"א והבעל שם טוב ארצה, הם 'הביאו איתם' מאירופה את האיסור גם על הקטניות הירוקות". על פי פסיקת הרב אליהו, כיוון שראשוני האשכנזים בישראל נהגו להקל בהן – כך צריכים לנהוג גם האשכנזים כיום.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

regevj@bgu.ac.il

תגיות: דת, פסח, יהדות, קטניות, דגנים, מזון, אשכנזים, הלכה, ר' אשר מלוניל, פרובאנס, הרא"ש, הריב"ש, אורז, דוחן, חרדל, שום, כמון, חמניות, בוטנים, רמב"ם, יהדות ספרדית, צבי יעב"ץ, רפואה, פרופ' נתן אביעזר, אוניברסיטת בר אילן, מנהג המקום, תימנים, בוכרים, אורפלים, יהדות צפון אפריקה, קראים, יוגורט, גבינה, יין, שמואל אל-מאגרבי, הרב דוד בר-חיים, הרב מרדכי אליהו, מכון שילה, הגר"א, הבעש"ט, יוחנן בן נורי, עבודה זרה,

פורסם ב"תפוז" ב-2 באפריל 2007, ומאז היו 2,392 צפיות, וגם 52 הערות (שאבדו)

עד אז היו 35,040 כניסות לבלוג שלי ב"תפוז"

יום שלישי, 7 באפריל 2020

י. השמיטה: (א) שמיטת האדמה, שמיטת השכל – הברכה שהפכה לקללה

בקיצור: ההסטוריה של מיצוות השמיטה בימי הבית הראשון ובימי הבית השני. הקושי לקיימה והתוצאות החמורות של המיצווה הזאת. ר' יהודה הנשיא. גירוש ספרד ובימינו אלה. בג"ץ והרב עובדיה [552 40]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

שבת ושמיטה

שתים מהמצוות החשובות שנתן הקב"ה לעם ישראל בתורה - שבת ושנת שמיטה. האחת בכל יום שביעי, איסור כל מלאכה, והשניה בכל שנה שביעית, איסור עבודת האדמה. לכאורה שתי מצוות דומות הן. למעשה, השבת הביאה ברכה לעם ישראל ואילו שנת השמיטה הפכה למקור של בעייות.

כבר טקיטוס הרומי אומר על היהודים: "יש אומרים שהחליטו היהודים לבלות את יום השביעי במנוחה, כיוון שהיום הזה הביא קץ ליגיעותיהם. אחר כך ניפתה ליבם ע"י הבטלה והם הועידו לעצלות גם את השנה השביעית". בעיני הגוי גם השבת וגם שנת השמיטה הן רעיונות הבל, בטלנות לשמה. יכול אדם לעבוד שבעה ימים בשבוע, שבע שנים מתוך שבע . ולמה להתבטל ולאבד שכר?

חכמה רבה גלומה בשתי המצוות הללו. מי שנח בשבת, אוסף כח לעבוד ביתר ימות השבוע ובכך שכרו גדול וחייו טובים יותר. האדמה שמאפשרים לה לנוח פעם בשבע שנים, אוספת כח ונותנת יבול גדול יותר ביתר השנים. לא שהמיצוות באו לשרת את האדם, אך טוב שיש בהן גם משהו מועיל, שמעיד על חוכמתו של המצווה.

תועלת השבת ברורה לעין כל, וגם מי שפרש מן הדת אינו מוותר עליה (בד"כ). שנת השמיטה - אין תועלתה גלויה לעין וגם בני ישראל התקשו מאז ומעולם בקיום מצווה זו. בימינו, כשיש חומרי דישון ויש מחזור זרעים, אין במצווה שום תועלת משמעותית, וכל כולה נשארה כמצווה בלבד, קיום רצון האל ותו לא.

בימי הבית הראשון והבית השני

בתקופת המיקרא, בימי הבית הראשון, לא קיימו בני ישראל את מצוות שנת השמיטה והמידרש אומר שבשל כך גלו לבבל ונתחייבו שם בגלות 70 שנה, כנגד 70 שנות שמיטה שלא קיימון.

כשחזרו הגולים מבבל לארץ ישראל התחייבו בקיום מצוות שנת השמיטה, וזאת באמנה שחתמו עם עזרא הסופר. בימי הבית השני עשו היהודים מאמץ גדול כדי לקיים מצווה זו, ולא היה זה קל. מימי אלכסנדר מוקדון ישבו בארץ יוונים, חקלאים, שהתחרו בחקלאים היהודים. ליוונים היה יתרון בכך שלא נתחייבו בשנת שמיטה. השבת אינה מקשה על החקלאי היהודי, אך שנת השמיטה מקשה מאד. בנוסף לכך, לא קיבל השלטון הרומאי את עניין השמיטה (פרט לתקופה קצרה בימי יוליוס קיסר) וגבו ארנונה מהחקלאים גם בשנים שלא היה ממה לקחת אותה. התוצאה היתה שהרומאים החרימו את אדמות היהודים ומכרו אותן במכירה פומבית לכל המרבה במחיר, לעתים ליוונים.

תגובת חז"ל

בשל הקושי העצום לקיים את שמיטת האדמה הקטינו החכמים את גבולות הארץ, שעליהם חלים דיני השמיטה. הם גם התירו ליהודים לעבד את אדמותיהם בשביעית מחמת הכורח הכלכלי, בערים כמו בית שאן, קיסרין, בית גוברין וכפר צמח. למרות זאת נאלצו יהודים רבים לעזוב את הארץ ולחיות בבבל ובארצות הים התיכון, שבהן לא חויבו בחובת שמיטה. מצוות השמיטה פגעה, בין היתר, בישוב הארץ.

ר' יהודה הנשיא, שהיה ער לתופעה הזאת, ניסה לבטל את השמיטה מכל וכל, אבל הוא ניתקל בהתנגדות של החרדים של זמנו, ובראשם פנחס בן יאיר ולכן נאלץ לוותר.

וכך, נשארנו עם מיצוות השמיטה. התוצאה: לאט לאט עזבו היהודים את ארץ ישראל, גם בשל גזירות השלטונות העוינים וגם בשל קללת השמיטה, עזבו, עזבו, עד שהתמעטו בה, כמו השומרונים בימינו. כך פסקה מיצוות השמיטה ועברה מן העולם לשנים רבות.

חקלאים יהודים בא"י בתקופה המודרנית

רק לאחר גירוש ספרד, חזרו יהודים לארץ והתיישבו בצפת ובמקומות נוספים. כמה מהם עסקו בחקלאות ואז התעוררה מחדש שאלת השמיטה. הבעייה היתה שלא זכרו כבר את מועד השמיטה. שתי מסורות היו אז בידי גולי ספרד והדעות נחלקו: אלה שמטו בשנה אחת ואלה שמטו בשנה אחרת, ולא היו יכולים לאכול זה אצל זה. לבסוף נמנו וגמרו כי שנת רס"ד (1504) היא השנה הנכונה, ומאז יש לנו רציפות בחשבון שנות השמיטה.

מעטים היו החקלאים היהודים בארץ ובעיית השמיטה לא היתה משמעותית לרוב היהודים שישבו בארץ, שחלקם היו בעלי מלאכה וסוחרים וחלקם חיו מתרומות של יהודי הגולה. כך היה עד שנתחדש ישובה של א"י במוצא, בפתח תקוה ואחר במושבות "חיבת ציון".

מייד נתברר כי לא יהיה סיכוי ליישוב הארץ ולחקלאות בידי יהודים, אם יקפידו על קיום מצוות שנת השמיטה. ישבו הרבנים של אותם הימים ומצאו עצה: "ימכרו" את האדמה לנוכרי וימשיכו לעבד אותה, שהרי מצוות שמיטה אינה חלה על הנוכרי. הרב יצחק אלחנן ספקטור אישר את הסידור הזה, הקרוי "היתר מכירה", ואחריו האדר"ת.

שמעו הרבנים באירופה שבא"י אין מקיימים את מצוות השמיטה ונרעשו מאד: היתכן? אחד הרבנים הללו בחו"ל היה הרב קוק. הוא טען שאם נקיים את מצוות השמיטה, יעזור לנו הקב"ה להתיישב בארץ. לימים עלה הרב קוק לארץ וגילה, כי אם יקיימו החקלאים היהודים את מצוות השמיטה, יהיו צפויים לחורבן כלכלי ולחרפת רעב. לכן שינה הרב קוק את דעתו וכתב ספר בזכות "היתר המכירה".

המחלוקת על "היתר המכירה"

"היתר המכירה" התקבל על דעת כל החקלאים הציוניים ועל דעת כל הרבנים שתמכו בציונות ובישוב הארץ. החרדים, שהיו עוינים את הציונות, התנגדו מאז ומעולם לפטנט הזה והם מקפידים בשנת שמיטה לקנות פירות וירקות רק מתוצרת נוכרית. בזמנו, היה מדובר במיעוט שולי, 3% מהצרכנים, אלא שלא בכך מדובר. מאז שהשתלטו החרדים על הרבנות והפקיעו אותה מידי הציונות הדתית, מנסים הם ברבנות לאלץ את כל תושבי הארץ לאכול מתוצרת נוכרית, כפי שתיארתי במאמר הקודם.

הבעייה עם "שמיטה כהלכתה"

מה רע בכך? מה רע בתוצרת מיובאת? ראשית המחירים גבוהים עד כדי 70% . שנית, החקלאים נשארים בלי פרנסה. החרדים מחליטים שיש לקיים את מצוות השמיטה ככתבה וכלשונה, אך מי שמתחייב בכך הם רק החקלאים שמאבדים את פרנסתם. שמיטה, שרק החקלאים מחוייבים בה - אין זו מצווה אלא גזל ועושק.

בואו ננסה להבין מהי מצוות שמיטה? כל שנה שביעית, כמו בשבת, יש להפסיק את כל הפעילות הכלכלית. בימי המקרא לא היתה תעשייה ולא היתה טכנולוגיה עילית. לכן רק שני דברים צוינו בתורה, בפרשת "בהר" וביתר ההתייחסות לשמיטה: עבודת האדמה וענייני הכספים. בשנת שמיטה אסור לעבד את האדמה ויש לוותר על כל ההלוואות שלא שולמו - שמיטת חובות.

וצויתי עליך את הברכה בשנה הששית

כיצד יתקיימו האנשים אם לא יעבדו וגם חובות לא יוחזרו להם? האם לא יימנעו מלהלוות כספים בשנה הששית? התשובה המפורשת לכך בתורה היא "וצויתי עליך את הברכה בשנה הששית". וכן, מי שיימנע מלתת הלוואות בשנה הששית תבוא עליו הקללה. בתיאוריה זה יפה. במציאות היו קצת בעיות. לא תמיד באה הברכה בשנה הששית ולכן לא תמיד היה מה לאכול בשנה השביעית. ולא תמיד באה הקללה על ראש מי שנמנע מלהלוות בשנה הששית. ראה הילל הזקן שאנשים נמנעים מלהלוות ושום דבר רע לא קורה להם. לכן נאלץ לתקן את תקנת הפרוזבול. תקנה זו אומרת שהמלווה מעביר את החוב לבית הדין ובית הדין אינו חייב בשמיטת חובות. כך ביטל הילל הזקן את שמיטת החובות. את שמיטת עבודת האדמה לא ביטל ולא עקף, ואנו בארץ נותרנו עם הבעייה.

התפתחויות אחרונות

נזק (שני מיליארד ₪) ייגרם לכלכלת המדינה ולחקלאות, אם יצליחו הרבנים החרדים לאלץ את כל תושבי הארץ, דתיים וחילוניים כאחד, לאכול רק תבואת נוכרים.

שתי התפתחויות מאוחרות: ראשית, החקלאים והדתיים הלאומיים קיבלו חיזוק מהרב אברהם יוסף, רבה של חולון ובנו של הרב עובדיה יוסף. הרב אברהם יוסף חתם על שטר מכירה של כל אדמות היהודים בארץ לערבי מאבו גוש. הטקס נערך, לא ברבנות הראשית, אלא בביתו של הרב עובדיה, אך לא בנוכחות הרב עובדיה עצמו. הרב עובדיה לא העמיד את עצמו בחזית גלויה מול הרב אלישיב ויתר הרבנים החרדיים, אבל נתן חיזוק לדעתו שאלו ואלו דברי אלוהים חיים, וכל אדם יפעל לפי מה שמורה לו הרב שלו, אם לאכול מ"היתר מכירה" ואם להקפיד על תבואת נוכרים.

הדבר השני שהתרחש הוא שגופים נוספים הצטרפו לפנייה לבג"ץ. בג"ץ עצמו כבר דן בנושא ודרש מהרבנות הראשית להגיש הנמקה לכך שרבני הערים יוכלו לאלץ את כל תושבי עריהם לאכול תוצרת זרה. בג"ץ כבר הביע את דעתו בשלב זה שהדבר ניראה בלתי סביר ולכן דרש מהרבנות הראשית הסברים.

נקווה שבימים הקרובים יתבהרו פני הדברים, שהרי מאז ראש השנה ביום חמישי האחרון, אנו אסורים באכילת תוצרת הארץ. בינתיים הדבר לא התפוצץ, שכן יש עוד בשוק פירות וירקות מתוצרת השנה שעברה, שעליהם לא חל האיסור. בימים הקרובים יגיעו לשוק מוצרים שהחרדים ממאנים לאכול אותם, ואז ניראה מה יקרה.

עוד

חומר נוסף על עניין שנת השמיטה ניתן לקרוא בכתובות הבאות:

אתר "השמיטה" של יהודה אייזנברג ואביחי קלרמן

http://shmita.daat.ac.il/

ויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/שמיטה

על נסויונו של ר' יהודה הנשיא לבטל את השמיטה

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/860343.html

תוספת מאוחרת

סטוקי: אבל זו מיצוה מפורשת מהתורה. איך אפשר פשוט לבטל אותה? אתה אדם דתי, אז איך אתה מצפה מאנשים דתיים לאכול מפרי הארץ, בניגוד מפורש לתורה?

רגב: גם שמיטת חובות היא מיצווה מפורשת, וגם עליה הוזהרנו בקללה, ואעפ"כ אף אחד איננו בא לחברו ואומר לו: הגיעה שנת השמיטה. לא הצלחת להחזיר לי את ההוב? לא נורא, תשכח מזה.

גם מיצוות ביעור החמץ, מיצווה מפורשת היא מהתורה, אבל היעלה על דעתך שנשרוף בפסח את כל המזון שהוא חמץ, בכל החנויות, בכל הסופרמרקטים ובכל בתי החרושת?

גם "עין תחת עין" זו מיצווה מפורשת, ואעפ"כ קבעו חכמים "עין תחת עין - ממון".

אם איש אונס נערה צעירה, מכריחים אותם היום להתחתן?

אם איש חושד באשתו שבגדה בו, הוא הולך היום לכהן שישקה אותה "מים מאררים"?

ההלכה בימינו שונה מאוד ממערכת המיצוות המקורית המופיעה בתורה.

יהודי אמיתי: אבל למה לעקור מיצווה מהתורה?

רגב: ראשית, מבחינה הילכתית זו לא מיצווה מדאורייתא, מהתורה, שכן זו חלה רק כשעם ישראל יושב כולו על אדמתו, וזה יתרחש כשישובו עשרת השבטים. לכן זו מיצווה מדרבנן.

שנית, אם היינו רואים שבאמת בשנה הששית יש ברכה וכל השדות מניבים יבול כפול (ופי שלושה בשנה שלפני שנת היובל) הייתי אומר שיש לקיים את המיצווה. אבל זה לא מתקיים, ואם לא נאכל ממה ש"היתר המכירה" חל עליו, ניאלץ להזדקק לתבואת נוכרים. כאיש דתי, ברור לי שלא זה רצונו של האל.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

regevj@bgu.ac.il

תגיות: דת, יהדות, הלכה, חרדים, כלכלה, שמיטה, הרב עובדיה, בג'ץ

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

פורסם ב-17 בספטמבר 2007

עד אז היו 53,522 כניסות לבלוג שלי