י. איסור אכילת קטניות בפסח – ראוי לבטל

בקיצור: על מקורו של האיסור הזה, שאינו מדאורייתא אלא מינהג אבות. טעות נפוצה: החשש הוא רק במה שרובו קטניות. הצרות הנובעות מאיסור זה. בישראל ראוי לבטל את האיסור הזה [384 42]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

מקורו של המנהג

       בקהילות אשכנז מקפידים מאד על איסור אכילת קטניות בפסח. מאיפה בא המנהג הזה? יש טענה כי איסור זה בא משום שגם הקטניות מחמיצות אם משרים אותם במים שעות רבות. האמת היא שבמאה השלוש-עשרה היה רב אחד, ר' אשר מלוניל, שמצא כי הסוחרים בפרובאנס (שבצרפת) משתמשים באותם השקים גם לחיטה וגם לקטניות. כיוון שכך אסר על הקטניות בפסח, מחשש שיש בהן שאריות של חיטה מקודם. באופן לא ברור התפשט האיסור הזה, שהיה נכון במקום מסוים ובזמן מסוים, הגיע עד פסיקתו של הרמ"א וכך הפך למינהג של כל קהילות אשכנז, למרות שיש פסיקות מפורשות, של הרא"ש, של הריב"ש ועוד [1] כנגד מינהג זה. יתר על כן, הוסיפו עליו את האורז, הדוחן, החרדל, השום, הכמון, גרעיני החמניות והבוטנים, שהמירו את עדתם והפכו להיות קטניות [2]. אולי לקחו את זה מן הרמב"ם, המגדיר קטניות (הל' כלאים פ"א ה"ח), כך: "והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ  מן התבואה, כגון: הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן", וזאת לעניין הפרשת חלה, שהרי הרמב"ם, בהיותו ספרדי, לא קיים את האיסור הזה. [3]

בישראל

       במדינת ישראל, במקום שהאשכנזים והספרדים חיים יחד, הפך האיסור הזה למקור של צרות. אשכנזים המוזמנים לפסח אצל ספרדים יידחו את ההזמנה, כדי שלא יחטאו באיסור קטניות. ספרדים הבאים לבית אשכנזים נעלבים, כאילו שהיהדות שלהם מוטלת בספק. מה יעשו בני זוגות מעורבים? פסק מי שפסק, שילכו לפי הבעל. אך מה יעשו הורי הכלה האשכנזית, בבית חתנם הספרדי? האם יעליבו את החתן ולא יבואו לסדר? יבואו ולא יאכלו דבר?

סיבות כלכליות ורפואיות

       הרב צבי יעב"ץ יצא נגד המינהג הזה מסיבות כלכליות: "גם המצות עולים להם ביוקר... וקטניות נמצאים בזול... חומרא שאיו לה טעם וריח. לכן אשרי שיאחז צדיק דרכו, יתן אוכל למכביר, וניפץ את עוללי החומרות הזרות אל סלע" והוא טען כי משום שאין הקטניות מצויות, מרבים יותר מדי באפיית מצות ויש שמחמיצים אותן משום כך, שזה איסור חמור הרבה יותר.

       רופא אחד הסביר לנו בהרצאה ששמענו, כי ממילא בפסח יש עומס גדול על מערכת העיכול, משום שאנו מרבים לאכול מצות ומשום שאנו נמנעים מלאכול מאכלים רבים שהם חמץ. להוסיף את הקטניות על מיני המזונות שהם אסורים מחמת החמץ, רק מחמיר את הסכנה. יש בכך חשש לנזק בריאותי, לא לאנשים צעירים ובריאים, אלא למי שבריאותו איננה מושלמת. אדם אחד המחמיר על עצמו, אפשר שיינזק ואפשר שלא. אוכלוסיה שלמה המחמירה על עצמה, לבטח כמה (מעטים) יהיו ניזוקים. היות וכל האיסור הזה מקורו במקרה יחיד, עדיף היה שבמדינת ישראל יתבטל האיסור הזה לכל העדות, וזאת מחמת "פיקוח נפש". רבים מבינים זאת ובכ"ז הם ממשיכים, בבחינת "מינהג אבות". [4]

רבי יוחנן בן נורי

       כמה רבנים אורתודוקסיים אשכנזים מסתמכים על התנא רבי יוחנן בן נורי, שאסר על הקטניות. ראשית, זהו תנא אחד ויחיד, והמישנה, וכל יתר 127 התנאים – לא קיבלו את דעתו. מוזר שבנושא הזה רבנים אורתודוקסיים אשכנזים לוקחים הלכה מתנא אחד, בניגוד לדעת המישנה, פרקטיקה שנהוגה בידי רבנים קונסרבטיביים, והאורתודוקסים מגנים אותם על שיטה זאת. שנית, אם נבדוק מה אמר התנא הזה, הוא אמר:

       אמר רבי יוחנן בן נורי: אורז - מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח!

כלומר, רבי יוחנן בן נורי אינו מדבר על הקטניות, אלא רק על האורז. והוא חושב שאורז - מין דגן הוא. רק אורז, לא עדשים ולא אפונה. יכול רב לחשוב שהאורז הוא דגן, שברכתו היא "בורא מיני מזונות", אבל לא שהעדשים הן דגן.

רק במה שרובו קטניות

       אמר לי פרופ' נתן אביעזר, מאונ' בר אילן, אדם שומר מצוות, שמקפיד על קלה כחמורה: הטעות הגדולה של מרבית האנשים היא שהם מתייחסים לאיסור אכילת קטניות כמו אל איסור אכילת חמץ. איסור חמץ הוא אפילו על גרגר זעיר של חמץ, שהופך את המזון כולו לחמץ ואסור בהנאה. איסור אכילת קטניות הוא רק במה שרובו קטניות. כלומר אין חשש לאכול מה שתובל בתבלין שמכיל קטניות, כגון חרדל, או בשמן שמכיל קטניות, כגון שמן סויה. לכן רוב הנמנעים מאכילת מה שכתוב עליו "כשר לאוכלי קטניות" מונעים עצמם גם ממה שאין עמו בעייה וגוזרים על עצמם גזירות שלא לצורך. גם הרב יובל שרלו אומר כי יש לבטל את החומרות שנוספו בשנים האחרונות ולאסור באכילה רק את הקטניות עצמן.

מינהג המקום

       היו רבנים בישראל שסברו כי בישראל ראוי שלא לקיים את המינהג הזה, משום שהוא מינהג המקום ההוא, כלומר מינהג אשכנז, ובישראל יש לנהוג כמינהג ארץ ישראל, כלומר כמו הספרדים. זה מתקשר להשקפה כי בישראל ראוי לנהוג בהלכה לפי הפרשנות הספרדית, "כי המקום גורם" ולבטל את מינהג אשכנז לחלוטין. זה נושא מעניין שמן הראוי להקדיש לו קטע שלם בבלוג. על פסיקה ברוח זאת, של רבנים אשכנזיים בישראל, בהקשר של קטניות בפסח ובכלל, ר' בהערה [5]. השקפה זאת מתקשרת לדברי הרמב"ם, הקובע כי "לא תתגודדו" פירושו לא לקיים מינהגים שונים בקהילות יהודיות שונות החיות בישוב אחד. אלא שהיהודים לא קיבלו את קביעת הרמב"ם בעניין זה. בכל עיר יש לנו קהילות של אשכנזים, ספרדים, תימנים, בוכרים, אורפלים, מוגרבים, ועוד, וכל קהילה מתפללת ונוהגת כפי שנהגו ההורים בחו"ל.

פגם עצמי בקטניות עצמן

       יש רבנים שרואים באכילת הקטניות בפסח משום פגם חמור. "תקנות וסייגות שתקנו לנו חכמים הם רק מקומות בהם זיהו חכמים שבסייג עצמו קיים פגם. לדוגמא: התורה אסרה גילוי עריות, ובאו חכמים וגזרו 'שניות לעריות', כלומר, הרחיבו את האיסור לקרבה רחוקה יותר. לא נראה שיש כאן 'מקדם בטיחות' לאיסור עריות, אלא שחכמים זיהו פגם עצמי אף בשניות לעריות. אמנם לא חמור כמו בעריות עצמן, אך עדין פגם.
גזירת קטניות לא מתחילה מחשש טכני של שמא יבוא לאכול חמץ. יש פגם עצמי בקטניות עצמן. אמנם לא חמור כמו חמץ, אך עדיין פגם. וכל הטעמים שמראים על קשר פיזי בין הקטנית לדגן הם הביטויים החיצוניים לדמיון ולקרבה הרוחנית המהותית שקיימת ביניהם, שהיא הסיבה האמיתית לגזירה. היסוד הרוחני של האיסור חמץ הוא עבודה זרה. כך לשון הזוהר הקדוש: כל האוכל חמץ כאילו עובד עבודה זרה. (ח"ב דף קפ"ד ע"א). אם החמץ עצמו מבטא עבודה זרה, הרי שבקרוב אליו יש 'בחינה של עבודה זרה' ". מכאן שהרב עובדיה, הרב צבי יעב"ץ, הרב מרדכי אליהו וכל הרבנים הספקדים - כאילו הם עובדים עבודה זרה. זה מתקבל על דעתכם?

הקראים

       בין הקראים יש כאלה האוסרים על כל מזון שיש בו תסיסה, או חשש לתסיסה בזמן שיבושל. זה כולל יוגורט, גבינה, קטניות, אורז ואפילו יין. מי שרוצה להטיל על עצמו מיגבלות ולהפוך את הפסח למעין יום כיפורים קטן, מוזמן לנהוג לפי משנתו של הרב הקראי שמואל אל-מאגרבי.

ראוי לבטל

       במדינת ישראל ראוי לבטל את האיסור הזה, שאין לו בסיס במקורות ולא היה נהוג בדורות שקדמו לימי הביניים, וזאת מגם מנימוקים של אהבת השלום וגם מחמת "פיקוח נפש". דיון של הרב דוד בר-חיים (אשכנזי) המגיע למסקנות דומות, תוכלו לקרוא בכתובת:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3382136,00.html

הערות

[1] עוד על הרבנים המתנגדים לאיסור זה וקוראים לו מינהג מוטעה, ניתן לקרוא (באנגלית) בכתובת:

http://home.earthlink.net/~bbenbaruch/qitniyot-kitniyot.htm

אומנם המידע נמסר ע"י רב קונסרבטיבי, אבל הרבנים שהוא מדבר עליהם, הם אורתודוקסים.

[2] המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (גרצקע), כרכום, כרשינה, לוביה, לוף, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל (כמון), קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים העשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, ופריכיות אורז.

[3] חמץ שאסרה התורה הוא הנוצר מחמשת מיני דגן, שהם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. אבל מינים אחרים, כאורז ודוחן, גם אם יתפחו, מותר לאוכלם בפסח. כך גם נהגו כל גדולי התנאים והאמוראים. וכן מסופר על האמורא רבא בגמרא , שהיה אוכל אורז בליל הסדר (פסחים קיד, א). ר':

http://www.tzohar.org.il/m_year.asp?id=11523

[4] אחד הנימוקים שמביאים רבנים בימינו לאיסור אכילת הקטניות הוא שבשדה יש לעתים שיבולים בודדות שגדלות בין הדגנים. נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי גרגר זר, לא באפונה, לא בשעועית לא בחומוס, לא בסויה ולא בפולים, שאני מרבה לאכול (מדי יום). בקהילות הספרדים נהגו לאכול מיני קטניות ואורז בפסח, ורק הקפידו לברור אותם היטב, כדי שלא יתערבו בהם מיני דגן. אולם יש גם כמה מגדולי הפוסקים הספרדים האחרונים שכתבו כי נהגו שלא לאכול אורז בחלק מקהילות ספרדים, ושכך ראוי לנהוג.

[5] מן פסק ההלכה של מכון שילה, העתקתי מתוך דברי השוללים:

טור אורח חיים: חומרא יתירא היא זו ולא נהגו כן.

בית יוסף אורח חיים: גם רבינו ירוחם כתב: מנהג שטות הוא.

מור וקציעה ליעב"ץ: כמה פוסקים חושבים אותה לשטות ומנהג טעות.

       ואת היתר קראו במקור בכתובת:

http://machonshilo.org/PDF/Machon_Shilo_Pesaq_Qitniyoth_2.pdf

[6] הרב מרדכי אליהו (ספרדי) מספר כי: "ראשוני האשכנזים בירושלים לפני קום המדינה התירו קטניות ירוקות ואסרו רק את היבשות, אך כשעלו תלמידי הגר"א והבעל שם טוב ארצה, הם 'הביאו איתם' מאירופה את האיסור גם על הקטניות הירוקות". על פי פסיקת הרב אליהו, כיוון שראשוני האשכנזים בישראל נהגו להקל בהן – כך צריכים לנהוג גם האשכנזים כיום.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

  האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: דת, פסח, יהדות, קטניות, דגנים, מזון, אשכנזים, הלכה, ר' אשר מלוניל, פרובאנס, הרא"ש, הריב"ש, אורז, דוחן, חרדל, שום, כמון, חמניות, בוטנים, רמב"ם, יהדות ספרדית, צבי יעב"ץ, רפואה, פרופ' נתן אביעזר, אוניברסיטת בר אילן, מנהג המקום, תימנים, בוכרים, אורפלים, יהדות צפון אפריקה, קראים, יוגורט, גבינה, יין, שמואל אל-מאגרבי, הרב דוד בר-חיים, הרב מרדכי אליהו, מכון שילה, הגר"א, הבעש"ט, יוחנן בן נורי, עבודה זרה,

פורסם ב"תפוז" ב-2 באפריל 2007, ומאז היו 2,392 צפיות, וגם 52 הערות (שאבדו)

עד אז היו 35,040 כניסות לבלוג שלי ב"תפוז"