בקיצור: על השחקן, הזמר, ואיש
האשכולות [44]
זה הסיפור להיום.
אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם
סיפור חדש.
יוסי בנאי הלך לעולמו. מה אני יכול לומר
עליו שלא קראתם עליו בעתונים? הוא היה אדם שלא נתן לנסיבות לשלוט על גורלו. בכל
פעם שנראה היה שהדרך חסומה בפניו, הצליח יוסי בנאי לחצוב לעצמו דרך בתוך המכשולים.
למרות שלא היו לו תנאי התחלה, לא היתה לו
השכלה, הוא הצליח להגיע להישגים שגם בעלי תארים רבים לא תמיד מצליחים להגיע אליהם.
שלמה בר שביט סיפר על בחינת הקבלה ללהקת הנח"ל: עשרות צעירות וצעירים מגיעים
לבחינה ונותנים כל אחד קטע. רובם אינם עושים רושם. בצד יושבים הנהגים של הבוחנים,
קוראים עתונים ומחכים שהעסק ייגמר. מגיע צעיר מוזנח, לא מגולח ומבקש להשמיע את
"החדר הספרדי". הוא פותח את פיו ופתע הנהגים מניחים את העתונים וכולם,
גם הבוחנים וגם הנהגים מקשיבים לו בעניין. זאת יכולת של שחקן אמיתי. כך הוא התקבל
ללהקת הנח"ל.
אחר הוא החליט להיות שחקן. הוא הלך ללמוד
אצל פאני לוביץ', שהיתה אז שחקנית מפורסמת. סגנון המשחק שלו היה כל כך שונה ממה
שנחשב אז משחק ראוי, הסגנון של "הבימה", שפאני לוביץ' זרקה אותו ואמרה
לו: "ממך שחקן לא יצא". אך הוא לא ויתר, לא שמע בקולה והפך לשחקן
הישראלי הגדול ביותר (את זה אמרה גילה אלמגור, לא אני).
יוסי בנאי לא היה שחקן ממוסד עם קביעות.
הוא היה פרי לאנסר, מצב לא כל כך מלבב בתיאטרון הישראלי. לעתים היו מזמינים אותו
להשתתף בהצגה של תיאטרון ממוסד, כשידעו שבלעדיו ההצגה לא תמריא. אבל כשלא הזמינו
אותו הוא היה ממציא לעצמו משהו חדש ומופיע אתו בהצלחה אדירה. כך הוא המציא (עם
חבריו) את "תיאטרון העונות" שהציג את מחזותיו של נסים אלוני. כך הוא
המציא את המופע "ת'א הקטנה". כך הוא המציא את שירי בראסנס בעברית. כך
הוא המציא מופעים עם אילי גורליצקי ועם רבקה מיכאלי. כך הוא המציא ערב עם טקסטים
של דורון רוזנבלום. כך הוא המציא ערב יחיד של שירה עם תזמורת של עשרים איש. ותמיד
הוא הצליח. גם כשהגיע לגיל מתקדם, הוא המשיך ליצור ולהופיע. המנוע לא האט את
מהירות הסיבוב עד לרגע האחרון.
יוסי בנאי היה אמן יוצר רב תחומי, מה שאיננו
נפוץ גם אצל שחקנים נפלאים. הוא חיבר מערכונים לשלישית "הגשש החיוור"
ומלים לשירים של נעמי שמר. שנים רבות הוא נמנע מלשיר, שכן לא היה לו קול של זמר.
כשראה שהוא מתקשה להופיע כשחקן, החליט לנסות להופיע עם שירים, כשהוא לא ממש שר
אותם, אלא יותר אומר אותם. לשמחתנו, הקהל הקשיב למלים הנפלאות וליוסי בנאי המשמיע
אותם ברגש וכך הוא הפך לזמר מצליח.
ועכשיו הוא איננו. אני מצטער שהוא לא אתנו
ולא יוכל להגשים את כל התוכניות ואת כל החלומות שעדין מילאו את ראשו. אבל אני שמח
שהוא הצליח במשך 74 שנים לעשות כל כך הרבה, להצליח בכל מה שעשה ולתת לנו כל כך
הרבה.
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל
תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות
(או Comments). אתם יכולים לעשות עליו
קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.
אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש
– שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום
בבלוג שלך", לכתובת:
תגיות: יוסי בנאי, זמרים, תיאטרון, נעמי שמר, נסים אלוני, פרי
לאנסרים, תיאטרון הבימה, פאני לוביץ', הגשש החיוור, ז'ורז' בראסנס, אילי גורליצקי,
רבקה מיכאלי, דורון רוזנבלום, ערב יחיד,
פורסם
בבלוג שלי ב"תפוז" ב-16.6.2006, עד היום ההוא, היו 5,068 כניסות
לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
כתבו משהו
השבמחקואל תשכחו לכתוב את שמכם
יוסי רגב