י. למה קמה מדינת ישראל: (טו) כלכלת בריטניה

בקיצור: התפקיד של המשבר הכלכלי בבריטניה בהקמת המדינה  [5104, 35]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

       מאמר זה הינו גירסה של מאמר קודם שפירסמתי לא מזמן בבלוג שלי ב"תפוז" (ע"ה) - עם כמה תוספות.

כלכלת בריטניה אחרי המלחמה

       אחרי מלחמת העולם השנייה המצב הכלכלי של בריטניה היה "על הפנים". זאת היתה אחת הסיבות לכך שממשלת בריטניה החליטה לוותר על המנדט בפלשתינה (א"י) ולהסתלק מכאן.

       אחרי שנסתיימה מלחמת העולם השנייה, לכאורה בניצחון של בריטניה, הכלכלה של בריטניה היתה מוכה קשות. בריטניה הוציאה רבע מההון הלאומי שלה על המלחמה, על החזקת מיליוני חיילים, על התחמושת, על הדלק ועל אמצעי הלחימה במשך שבע שנות הלחימה, ועל כך שחלק נכבד מכוח העבודה של בריטניה היה מגויס למלחמה. לכן בריטניה היתה אחרי המלחמה בגירעון עצום ובחובות אדירים. שלושה עניינים החמירו את המצב: (א) הנטישה של ארה"ב את בריטניה, את בעלת הברית שלה. (ב) הקשיים במעבר מכלכלת מלחמה לכלכלת שלום. (ג) הצורך להחזיק את איזור הכיבוש הבריטי בגרמניה, שהיתה הרוסה לחלוטין. התושבים בגרמניה, באיזור הכיבוש הבריטי, היו במצב של הרס הכלכלה. אין עבודה, אין ייצור, אין מזון. בריטניה נאלצה לפרנס את מיליוני הגרמנים שחיו באיזור הכיבוש הבריטי, בשעה שאזרחי בריטניה עצמם סבלו מחסור חמור. למרות המצב הכלכלי החמור של בריטניה, ארה"ב הפסיקה את הסיוע שנתנה לבריטניה בזמן המלחמה. המעבר מכלכלת מלחמה לכלכלת שלום היה כרוך בהסעת כל מיליוני החיילים מכל זירות הלחימה אל בריטניה, שיחרורם ושילובם בשוק העבודה. נוסף לכל הצרות, חורף 1947 היה חורף קשה מאוד.

ויתור על האימפריה?

       אחד המהלכים המתבקשים מן המצב הכלכלי החמור היה ויתור על האימפריה, הסתלקות מאותן מושבות, שהחזקתן עולה לאוצר הבריטי יותר מן ההכנסות שמקבלים מהן, או שהשליטה בהן אינה חיונית לבריטניה בגלל חומרי הגלם, כולל דלק, שמפיקים מהן. וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה בזמן המלחמה, ועימו מפקדי הצבא, כולל זרועות המודיעין – התנגדו למהלך הזה וחשבו שניתן לעבור את התקופה הקשה, לשקם את הכלכלה, ולהחזיק בכל המושבות. אך מפלגת הלייבור, ובראשה קלמנט אטלי, דרשה את פירוק האימפריה והפניית כל המשאבים לשיקום כלכלת בריטניה ולשיפור איכות החיים של האזרחים. ב-26.7.1945, זמן קצר לאחר סיום הלחמה באירופה, התקיימו בבריטניה בחירות והציבור הבריטי הצביע בהמוניו בעד הלייבור ובעד פירוק האימפריה.

שמירה על משאבים חשובים

       קלמנט אטלי, ועימו שר החוץ שלו, ארנסט בווין, התיישבו לקיים את המדיניות שהם הבטיחו לציבור הבריטי. אבל פה הם נתקלו בהתנגדות חריפה של מפקדי הצבא הבריטי. הללו טענו שבריטניה עומדת בפני חזרת המלחמה, מלחמת העולם השלישית, שצפויה להתרחש מול ברה"מ של סטאלין. במיוחד התנגדו אנשי הצבא להסתלקות מן המזרח התיכון. הנימוק שלהם היה שהדלק, שמתקבל מעיראק, ועובר בצינור הנפט לחיפה – הוא משאב חיוני לבריטניה, גם משיקולים צבאיים, וגם משיקולים כלכליים. הגנרלים איימו בהתפטרות שלהם. לפיכך החליטו אטלי, בווין, ויתר חברי הקבינט הבריטי רק על ויתור על הודו, פקיסטן, ציילון (סרי לנקה) ובורמה. כמו כן הוחלט על הסתלקות הצבא הבריטי ממלחמת האזרחים ביוון, מלחמה נגד הקומוניסטים, שליחיה של ברה"מ. אבל אטלי ובווין נכנעו לצבא והחליט לשמר את השילטון במלאיה (בגלל הגומי החשוב), בקניה, בה היה הבסיס הבריטי העיקרי באפריקה, במצריים, (בה היה הבסיס הבריטי העיקרי במזה"ת, וגם תעלת סואץ), ובקפריסין – וגם בפלשתינה.

       ויתור על המושבות הנ"ל ועל יוון הקל על המצוקה הכלכלית, אבל קיום המושבות האחרות העיק קשות על האוצר הבריטי. במלאייה, בקניה (מאו מאו) ובקפריסין (בשלב מאוחר יותר, א.או.קה.) היו מלחמות נגד המחתרות, ולמרות הקושי, הצבא הבריטי לא ויתר עליהן. המלחמה נמשכה בהן, הבריטים סבלו אבידות קשות, גם של חיילים וגם אזרחים, כולל נשים וילדים, אבל לא ויתרו, עד לשנות השישים של המאה העשרים.

       במקומות רבים החליטו הבריטים על הסתלקות משליטה גלויה במושבות ועברו למדיניות של Covert Empire, "אימפריה חבויה", שילטון של שליטים מקומיים, שנשלטים למעשה ע"י קציני המודיעין הבריטיים. זה עולה כסף (שוחד), אבל זה פיתרון זול בהרבה מאשר להחזיק צבא בריטי במקום. דוגמה לכך היא "הממלכה ההאשימית של עבר הירדן", ממלכת ירדן של היום. המלך עבדאללה (הראשון) היה לכאורה מלך עצמאי. למעשה, הצבא שלו, הלגיון הערבי, היה בפיקוד בריטי. למעשה כל המדינאים החשובים של כל מדינות ערב היו למעשה שליחים של המודיעין הבריטי, ממומנים ע"י שוחד בריטי, ופועלים לפי ההוראות מקהיר, כלומר מלונדון.

המאבק נגד המנדט הבריטי

       אותנו מעניין במיוחד הנושא של המדיניות הבריטית בארץ ישראל. ממשלת אטלי היתה מוכנה לוותר על המנדט ועל השליטה בשטח הזעיר של פלשתינה (א"י), אבל העניין של נמל הנפט בחיפה, ושל צינור הנפט מעיראק, גרם לכך שזה לא בא בחשבון. דומני, שרוב ההסטוריונים לא נתנו משקל להיבט הזה של המנדט הבריטי וסיומו. פה נכנס העניין של המאבק הציוני נגד המנדט הבריטי, המנדטור שמנע את עליית מאות אלפי העקורים ממחנות העקורים בגרמניה אל א"י. חלק חשוב מהמאבק היה המאבק של התנועה הציונית, בראשות דוד בן גוריון. תנועת "הבריחה" ומפעל ההעפלה של "עליה ב'" היו חלק מהמאבק הזה. בא"י היו הפגנות ושביתות בסיסמה "מדינה עברית, עלייה חופשית", שיצרו לחץ על ממשלת בריטניה. מה שהועיל הרבה יותר, לדעתי (י.ר.), היה מאבק המחתרות נגד השילטון הבריטי. אצ"ל, לח"י, וחלק מהזמן גם "ההגנה", במסגרת "תנועת המרי העברי", ביצעו פעולות של פגיעה במוסדות שילטון המנדטורי בארץ. המטרה הרשמית של הפעולות, כפי שהגדיר אותה מנחם בגין, מפקד האצ"ל, היתה לפגוע בסמלי השילטון ולהראות לבריטים, שאינם שולטים בשטח. אבל תוצאה חשובה יותר היתה הצורך של הממשלה הבריטית להקצות משאבים למלחמה במחתרות ובהעפלה, בזמן שבבריטניה היה מחסור גדול. בווין שלח לא"י את הדיביזיה השישית ("הכלניות"), שתנהל פעולות של עוצר ושל חיפוש אחר חברי המחתרות וחיפוש הנשק שלהם. ההתמגנות של כל אתרי השילטון המנדטורי (בווינגראד), כנגד ההתקפות של המחתרות, עלתה סכומים לא מבוטלים. בווין הורה לצי הבריטי להקצות שלוש משחתות למאבק נגד אוניות המעפילים, בשעה שלבריטניה היה מחסור בספינות כדי להחזיר את החיילים הבריטיים המשוחררים מכל החזיתות.

בריטניה מוותרת על א"י

       בפברואר 1947 נפל האסימון, והקבינט הבריטי החליט שאי אפשר יותר להמשיך בשילטון המנדט בארץ זו. הממשלה הבריטית הצהירה שהיא מחזירה את המנדט לאו"ם, היורש של "חבר הלאומים", שנתן את המנדט חבריטניה - שהא"ם יחליט מה לעשות בצרה הזאת. האו"ם שלח למקום ועדת בדיקה, ועדת אונסקו"פ, וההמשך ידוע. אבל הבריטים לא באמת ויתרו על חיפה ועל נמל הנפט. "הליגה הערבית" שהוקמה ע"י אנתוני אידן, שהיה שר החוץ בממשלת בריטניה בתקופת מלחמת העולם השניה, שהופעלה ע"י בריגדיר אילטיד קלייטון (Iltyd Nicholl Clayton), קצין המודיעין הבריטי בקהיר, החליטה בתאריך 17.12.1945, על פלישה למדינה היהודית ביום שהיא תוקם, לחסל את הנוכחות הציונית בארץ זו, ולבצע שחיטה המונית, כמו בימי הצלבנים (כך הודיע אחמד שוקיירי). המלך עבדאללה הבטיח עד לרגע האחרון שלא יפלוש. המלך פארוק במצריים התנגד לפלישה. אבל קלייטון הפעיל לחצים, וכל צבאות ערב, ביעוץ בריטי, פלשו לא"י ביום הכרזת המדינה. התוכנית של קלייטון היתה שצבאות ערב יכבשו את כל פלשתינה, יחסלו את המדינה היהודית, ירכזו את הפליטים היהודים מן הטבח ברצועת החוף, מתל אביב עד עתלית, ויחלקו את השטח בין מדינות ערב, המונהגות ע"י הבובות של הבריטים. בניגוד למה שאומרים כמעט כל ההסטוריונים – הבריטים לא החליטו להסתלק מפלשתינה, אלא רק להפעיל את "הליגה הערבית", כדי לחסל את המדינה היהודית, ולהמשיך לשלוט בפלשתינה ובנמל הנפט בחיפה, בכיסוי של שילטון ערבי, לכאורה.

האמברגו

       האמריקאים ראו את מה שהבריטים זוממים. ג'ורג' מרשל, מזכיר המדינה האמריקאי, קרא למשה שרת והזהיר אותו שפה הולכת להיות שחיטה המונית של כל היהודים בא"י. והוא הזהיר אותו: "אל תצפו לכך שאנחנו נבוא להציל אותכם". כלומר, אם אתם היהודים תחליטו להכריז על מדינה יהחודית, אתם כולכם תמותו, ואנחנו נעמוד מן הצד. ליתר ביטחון העבירו האמריאים באו"ם החלטה של אמברגו, כלומר איסור על מכירת נשק לכוחות הלוחמים בארץ. איסור למכור נשק למדינות ערב, שצבאותיהם חמושים בתותחים, טנקים ומטוסים, ואיסור למכור נשק ליהודים שיש להם רק סטנים (תת מקלעים). אובייקטיביות מדהימה.

סטאלין הציל אותנו

       מי שעמד בפרץ ומנע את ביצוע המזימה הבריטית היה סטאלין. הבריטים חשבו שהצבאות הערביים יחסלו את כל היהודים בארץ, והבריטים יחזרו לשלוט בחיפה ובצינור הנפט אליה. סטאלין החליט למנוע את זה, לא מאהבת היהודים, אלא משינאת הבריטים. הוא סיפק לנו, באמצעות הווסאלים הצ'כיים שלו, את הנשק הדרוש כדי להילחם, לעמוד על נפשנו - ואחר איפשר לנו הנשק הזה אפילו לנצח את כל הצבאות הערביים, ולגרש מהארץ גם את כל החיילים שלהם, וגם את האוכלוסיה הערבית שתמכה בהם (שברובה ברחה מפחד שהיהודים יעשו להם מה שנעשה בדיר יאסין).

       סוף טוב – הכל טוב. אבל הסיפור היה רע, רע מאוד.

עוד

       מאמר של פרופ' מאיר זמיר ב"הארץ" בעברית, רק למנויי "הארץ", בכתובת:

https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2430318

ובאנגלית בכתובת:

https://www.haaretz.com/.premium-u-k-intel-goaded-arabs-into-48-war-papers-show-1.5300880

       אם הנושא מעניין אותכם, כדאי לכם לרכוש גם את הספר "קץ המנדט הבריטי על ארץ ישראל - בין כלכלה קורסת ליומרות מדיניות" של ד"ר צבי גרינברג (הוצאת "רסלינג"), שזה הדוקטורט של גרינברג, וגם את הספר "הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור הישראלית" של ד"ר עזרא נשרי (הוצאת סטימצקי), שגם זה הדוקטורט של נשרי.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

  האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: הסטוריה, בריטניה, ימי המנדט, מדינת ישראל (הקמתה), כלכלה, מלחמת העולם השניה, ארה"ב, גרמניה, מלחמת ישראל ערב, צ'רצ'יל, אטלי, בווין, דלק, חיפה, יוון, ממלכת ירדן, עבדאללה הראשון, פארוק, המודיעין הבריטי, העקורים בגרמניה, תנועת הבריחה, עליה ב', אצ"ל, לח"י, תנועת המרי העברי, בגין, ועדת אונסקו"פ, אידן, הליגה הערבית, אחמד שוקיירי, אמברגו, ג'ורג' מרשל, סטלין, מלחמת העצמאות, דיר יאסין, הפליטים הערביים, תובנות, בריגדיר קלייטון, אימפריה חבויה, משה שרת,

מאמר זה בופיע בבלוג שלי ב"תפוז" בתאריך 20/03/2020

עד אז היו 1,266,403 כניסות לבלוג שלי ב"תפוז", וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006