זה הסיפור להיום.
אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם
סיפור חדש.
אם אל ג'זירה היתה קיימת בתקופת יציאת
מצריים, בכל העולם היו רואים תמונות של ילדים מצרייים מסכנים, שיושבים בחושך,
צמאים מול מים שהפכו דם, ומתגרדים מן השחין, ושל אימהות מצריות אומללות, זועקות
מול המצלמות ומראות על זרועותיהן את ילדיהם הבכורים המתים. אם נעמי קליין היתה חיה
אז, היתה בוודאי קוראת לחרם בינלאומי על בני ישראל, ובספרד היו מעמידים לדין את
משה רבינו על פשעים כנגד האנושות.
את עבודת הפרך של בני ישראל ואת ילדיהם
שהושלכו לטבוע ביאור – את זה אף אחד לא היה מראה ולא היה יודע, שהרי אלה פעולות של
שמירת החוק, ושמירת החוק, כידוע, היא עיקרון ראשון במעלה בכל חברה מסודרת.
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל
תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות
(או Comments). אתם יכולים לעשות עליו
קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.
אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש
– שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום
בבלוג שלך", לכתובת:
תגיות: לפעמים זה כל כך נכון, ציטטות, תובנות, תקשורת, טלביזיה,
מלחמת עולם נגד ישראל, הסטוריה, פסח, הגדה של פסח, אל ג'זירה, נעמי קליין
כתבו משהו
השבמחקואל תשכחו לכתוב את שמכם
יוסי רגב