י. מה שעשיתי בחיי: לימדתי, תכנתתי, לימדתי פתרון בעיות (א)

בקיצור: נאום הפרישה שלי, כשיצאתי לפנסיה [49]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

       כשהולכים ללוויה, לעתים קרובות אני חושב: "אילו הנפטר יכול היה לשמוע את כל הדברים הטובים שאומרים עליו ושחושבים עליו כל האנשים הקרובים עליו", בהנחה שזה לא סתם שקרים. מסיבת פרישה, היא כמו לוויה אבל כאן הנפטר, כלומר זה שמתפטרים ממנו, יכול לשמוע את הדברים הטובים.

       בחוברת של דברי, שערן שר הראה לכם, כתבתי: "זקן הוא מי שמדבר על הישגיו בעבר וצעיר הוא מי שמדבר על תוכניותיו לעתיד." יש לי תוכניות רבות לעתיד. אבל בהזדמנות זאת אהיה טיפה זקן ואדבר על מה שעשיתי ושסיימתי לעשות. תרשו לי להשוויץ קצת במה שעשיתי. זוהי הפעם האחרונה בחיים שאני יכול לדבר על כך.

       באוקטובר 1963 חזרתי מהצבא לטכניון. במרץ 2004 סיימתי את כל התחיבויותי לאב"ג והתחלתי את שלב ה-phasing-out שאותו אני מקיים לסיים בקרוב. כאמור ארבעים שנה וחצי. מבחינת מקומות עבודה עבדתי רק בשני מוסדות: בטכניון (שמונה שנים) ובאוניברסיטת בן-גוריון (שלושים ושתים וחצי שנים). אבל תפקידים עשיתי 16! המדובר בתפקידים ראשיים, לא כולל השתתפות בפרויקטים רבים. בממוצע זה שנתיים וחצי לתפקיד. זה הרבה. זה לא מומלץ. הסיבה לכך היא שהיתה לי תכונה מגונה: לראות איזו נקודה, מעבר לאופק ולהתמקד בה, דבר שהיה לרוב בלתי-מובן לחברי לעבודה וגם לבוסים שלי. לכן סיימתי את תפקידי בצורות הבאות: פעמיים פיטרו אותי, פעמיים התפטרתי ויתר הפעמים עברתי לפרויקט חדש, חלום חדש, רעיון מטורף חדש. כאמור לא מומלץ להחליף תפקידים כל הזמן ולא מומלץ להמציא יותר מדי רעיונות מטורפים.

       בשנותי באב"ג היו כמה דברים שעשיתי יותר ממרבית האנשים באוניברסיטה ותסלחו לי על הדברים הבאים, שיש בהם יותר מאבק של יוהרה:

       עבדתי שעות רבות. בכל יום הייתי מגיע לעבודה בשעה שמונה ורבע בבוקר וכל יום הייתי יוצא בשש בערב. ולא קיבלתי שכר עבור שעות נוספות. פשוט נהניתי מכל מה שעשיתי באוניברסיטה ושמחתי שלא דרשו ממני לשלם עבור התענוג.

       מה שעשיתי מעט זה שחליתי מעט. לכן קיבלתי שכר 237 יום פדיון ימי מחלה במענק הפרישה, וזה המון כסף. זה דוקא מומלץ.

       ישבתי כל הזמן עם דלת פתוחה מוכן לענות לכל מי שיש לו שאלה ולכל מי שנזקק לעזרתי, חבר סגל אקדמי, חבר סגל מינהלי או סטודנט. כשיצאתי מחדרי בשעות העבודה תמיד הקפדתי לשים פתק ובו ציינתי היכן אני נמצא ומתי אשוב. גם על זה אני ממליץ לעשות. כמו כן הדוא"ל היה פתוח על הצג שלי, מהבוקר עד הערב, מאז שהבאתי את הדואר האלקטרוני לאוניברסיטה בשנת 1980.

       לימדתי אלפי סטודנטים, ומאות חברי סגל, ביניהם ערן שר, גבי בן-דור, מיקי פרל, שמשון רפאל, יוסי ורדי, סילבן שלום, עמוס ידלין, יוסי מימון, רבים ממכונות וכן רבים מהנוכחים פה במסיבה. כל מי שלמד אצלי יודע שהשתדלתי לתת להם צידה לחיים וכמה מהם גם קיבלו את המסר: התמודדות עם מצבים בלתי-צפויים. כמה פגשו אותי ואמרו: "אני זוכר תמיד שלימדת אותנו לעשות שגיאות וללמוד מהן". והיו שאמרו ששניתי להם את כל החיים, כנראה בכך שהדבקתי אותם בהתלהבות שלי לעולם המחשבים.

       נתתי הרצאות רבות בכינוסים מדעיים ובמיכללות להוראה. הייתי מוכן תמיד לנסוע לכל מקום ולהפיץ את הרעיונות שהיו לי בתחום החינוך, גם בנושא ההוראה בסיוע מחשב וגם בנושא החינוך באופן כללי (ללא קשר למחשב).

       הכנסתי עשרות אנשים לעבודה. תמיד שמחתי לקבל אנשים צעירים וללמד אותם את העבודה. כמה מהם יושבים פה ודומני שאינם זוכרים אותי לרעה מהתקופה ההיא בחייהם.

       הדרכתי לא מעט פרויקטים: עבודת מסטר אחת, המון פרויקטים במדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון, המון פרויקטים במכללה הטכנולוגית (בה שימשתי גם כחבר צוות הבוחנים לפרויקטים). עשרות פרויקטים של שמיניסטים שעשו פרויקט במקום בחינת בגרות (וגם שם הייתי בוחן של פרויקטים כאלה).

       נתתי יעוץ ופתרתי בעיות, המון בעייות, גם במחלקה שלי וגם בעייות של אנשים במחלקות אחרות. פתרתי בעייות יותר מרבים אחרים באוניברסיטה ועל כך אני גאה במיוחד. לא היה כמעט יום שלא פתרתי למישהו בעייה ואז הייתי אומר: עשיתי את היומית שלי, הצדקתי את המשכורת שהאוניברסיטה משלמת לי.

       עבדתי עם תוכנות רבות, מערכות הפעלה, שפות תיכנות, שפות מכונה ותוכנות יישומיות. למדתי, תיכנתי ולימדתי.

       הדרכתי והכנסתי לשימוש המון תוכנות, ובכולן כתבתי הסברים, נתתי הרצאות, עניתי על שאלות ופתרתי לאנשים בעיות. הצרה היא שידע כזה הוא מצרך מתכלה. אחרי כמה שנים, הידע שצברת אין לו חשיבות. הייתי המומחה הכי גדול בטכניון לאלגול. מה זה חשוב היום? עבדתי בשפת מכונה של מחשב 1401 וידעתי לחולל נפלאות בתוך מחשב של 8KB (לא 8MB!). מי יודע היום מה זה מחשב של ?8KB למדתי ולימדתי שפת מכונה של מיקרו-מחשב 8088. אז מה? התמחיתי ולימדתי APL. את מי זה מעניין היום? – הכל התבטל ונשכח.

       בניתי תוכנות שאנשים רבים השתמשו בהם, את POST, תוכנת הדואר האלקטרוני הראשונה בישראל, את FLUID, תוכנת ההוראה בסיוע מחשב, שמאות תלמידים בבאר שבע למדו בעזרתה, ועוד תוכנות שאזכיר בהמשך דברי. הדף שלי שנקרא interesting sites זכה לעשרות אלפי כניסות וכך גם המאמר שלי "סוקרטס באינטרנט" שנמצא ברשת. כתבתי המון. כתבתי הסברים על מערכות מחשבים. כתבתי דוגמאות ובחינות לסטודנטים. כתבתי מאמרים וספרים על הפרויקטים שלי. כתבתי מכתבים בדוא"ל מה לעשות וממה להיזהר (כל הנוכחים באולם בטח קיבלו רבים מאלה). כתבתי את דפי האינטרנט שלי. אם נספור רק את חמשת אלה כתבתי כמויות עצומות, יותר מרוב האנשים באוניברסיטה. אם נוסיף לכך את כל הסיכומים מכל ההרצאות הרבות ששמעתי, את זה שרוב הדברים כתבתי כדרכי בגירסאות הולכות ומשתפרות, שהדפסתי מדי סמסטר בגירסה משוכללת יותר, את כל התרגילים והבחינות שסטודנטים כתבו בקורסים שלי ואת כל הפרויקטים שאנשים כתבו על סמך הרעיונות שלי, כולל קורסים שבהם היתה אופציה של פרויקט גמר במקום בחינה - אין אף אחד שמתקרב אלי באוניברסיטה הזו.

        המשך יבוא

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

  האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: מחשבים,  חינוך,  חשיבה,  יוסף רגב, קשישים, גיל הזהב, לוויה, טכניון, אונ' בן גוריון, לפעמים זה כל כך נכון, יוסי ורדי, סילבן שלום, עמוס ידלין, התמודדות עם מצבים בלתי-צפויים, TPSA, אינטרנט, הרצאות שלי, הוראה מבוססת תקשוב, מדעי המחשב, אלגול, APL, דואר אלקטרוני,

********************************************************************

את הפוסט הזה פרסמתי בבלוג שלי ב"תפוז" ב-14.3.2006. מאז היו לו 1,548 כניסות ב"תפוז"