בקיצור: סיפור משעשע [583 46]
זה הסיפור להיום.
אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם
סיפור חדש.
ארבעים יום לפני לידתו של אדם יוצאת בת–קול
ואומרת: בת פלוני לפלוני. כך ידוע מראש מה הזיווג של כל אדם, זיווג משמיים. אבל
איך נפגשים השנים שנועדו זה לזו?
דינה
הדבר היה מזמן, בשנת 1960. אני שכבתי על
מיטתי בבית אמי, ברח' פרץ 2 בתל-אביב, והייתי שקוע בספרי הפיזיקה שלי. נשמע צלצול
בדלת, ובאה דינה, אחת מחברותיה של אמי. דינה קיביליס היא יצור מוזר למדי. מאופרת
בכבדות ומצועצעת כולה. לא ברור ממה היא חיה, לפי שבמקצועה, מורה לגזירה ותפירה,
כבר מזמן אין היא עוסקת. הילדות ברחוב קוראות לה
"דודה תתחדשי". היא רווקה זקנה ונראית כמו רווקה זקנה, אף שהיתה
לה פרשת אהבה עם קפיטן איטלקי. אהבה גדולה, שעליה היא מספרת בכל הזדמנות, לעניין
ושלא לעניין.
נכנסה דינה לביתנו וישבה לשוחח עם אמי. אמי
הגישה לה כיבוד, דברי מתיקה, כדרך יהודי וילנה, שחובבי ממתקים הם, ולכן נאמר עליהם
"וילנער נאשער", כלומר חובב ממתקים וילנאי. הן התיישבו לשוחח בחדר אחד
ואני בחדר השני, שומע בחצי אוזן את מה שהשתיים מספרות זו לזו.
אמרה דינה לאמי: "את מכירה את
ד"ר ברגר", בטון שחציו שאלה וחציו קביעת עובדה. ד"ר ברגר היתה
רופאה ידועה בדרום תל-אביב ולכן אמי ידעה מי היא אף כי לא נפגשו מעולם. דינה היתה
מבאי ביתה של הרופאה והיתה משמשת לה לעתים כמענה טלפוני בשעות שהרופאה איננה בבית,
מה שהיום מתבצע ע"י מזכירה אלקטרונית.
ודינה מספרת: "לד"ר ברגר יש
בת". פה אני מפסיק לעסוק בפיזיקה ומתחיל להקשיב לסיפור. "לא תאמיני איזו
בת חוצפנית יש לה, לד"ר ברגר."
"מה עשתה הבת של ד"ר ברגר?" שואלת אמי את השאלה המתבקשת.
"היא קנתה לעצמה בגד ים יקר מאד", מספרת דינה. "אמרתי לה שבזמני - הבנות
לא עשו דברים כאלה, ואז החצופה ענתה לי: לפני מלחמת העולם הראשונה בכלל היו
מתנהגים אחרת". פה התחלתי לצחוק, צחוק כה גדול עד שנפלתי מהמיטה והתגלגלתי
לרצפה. ילדותה של דינה אכן עברה עליה לפני מלחמת העולם הראשונה (כן, הראשונה) אבל
דינה מתאפרת כאילו היא נערה צעירה, והדבר האחרון בעולם שהיא רוצה שידעו עליה הוא
שהיתה נערה לפני מלחמת העולם הראשונה.
תקשורת
זוחלת
לאחר שדינה הלכה פניתי לאמי ואמרתי לה:
"הבת של ד"ר ברגר נשמעת לי בחורה לעניין. תבררי אם אפשר להיפגש איתה". באותם הימים הייתי שרוי לבדי, לאחר שנפרדתי מחברתי הקודמת לואיזה. חוץ מזה ארגנתי
אז קבוצת צעירים, בעיקר סטודנטים, שהיתה נפגשת מדי יום ששי , והיינו זקוקים לבנות
נוספות.
עברו כמה חודשים ושום דבר ממשי לא אירע.
אמי שאלה את דינה. דינה שאלה את ד"ר ברגר. ד"ר ברגר שאלה את בתה החצופה.
החצופה ענתה: "למה לא?" ד"ר ברגר מסרה לדינה, דינה לאמי ואמי לי.
כל זה ארך חודשים. לבסוף נקבע המועד שבו אבוא לביתה של ד"ר ברגר ואפגוש את
הנערה. דינה ידעה לספר לי ששמה חיה ושהיא לומדת כימיה שנה שניה באוניברסיטה העברית
בירושלים.
לקראת
הפגישה
הימים הם ימי יולי. שנת הלימודים בטכניון
כבר הסתיימה, ואני עובד במכון וייצמן ברחובות כסטודנט בקיץ. מדי יום אני עולה על
ההסעה של מכון וייצמן ונוסע לרחובות. באוטובוס אני פוגש את רחל, העובדת כסטודנטית
במכון כמוני, וממנה אני שומע שגם היא לומדת כימיה שנה ב' בירושלים ושבעוד שבועיים
יש לה בחינה בכימיה אורגנית. אני רושם את הדבר לפני.
שבוע לפני הפגישה עם חיה אני מבקר בביתה של שולה, אחת הנערות שיש לי קשר
אתה, אם כי לא קשר אמיץ. שולה מספרת לי שהתקבלה לאוניברסיטה למחלקה לביולוגיה.
האוניברסיטה מארגנת תחרות חיבורים על הנושא "למה המקצוע שבחרתי הוא מקצוע העתיד?",
תחרות עם פרס כספי לזוכה במקום הראשון. שולה רוצה לזכות בפרס, אלא שלכתוב חיבור אינה
יודעת, לבטח לא חיבור שיזכה בפרס הראשון. שולה רוצה שאני אכתוב לה את החיבור, שהרי
ידוע לה שאני איש שכותב בעתונים. אני משיב לה: "אינני יכול לכתוב חיבור על
ביולוגיה מקצוע העתיד, משום שאינני חושב שביולוגיה היא אכן מקצוע העתיד. פיזיקה,
שאני לומד, היא בעיני מקצוע העתיד. אבל אני מוכן לעזור לך באופן הבא: קראתי בספריו של
דייל קרנגי ולמדתי, שאם אתה נכנס לוויכוח עם בן אדם ומנסה לשכנע אותו בניגוד
לדעתו, אין לך סיכויים גדולים להצליח, ואפילו יהיו לך באמתחתך הנימוקים המשכנעים
שבעולם. ברגע שאתה נכנס אתו לוויכוח, הצד השני, האיש שאתה מנסה לשכנע, מתחיל לגייס
את הנימוקים ההפוכים, ובסופו של דבר הוא מסיים את הוויכוח כשהוא משוכנע עוד יותר
מקודם בהיפך ממה שרצית לשכנעו. אני אנסה לשכנע אותך שביולוגיה היא לא מקצוע העתיד
ומתוך הוויכוח יעלו בדעתך הנימוקים הנגדיים ויהיה לך מה לכתוב בחיבור". שולה
מסכימה. אנו מנהלים וויכוח. סופו של הוויכוח הוא - ששולה משתכנעת שביולוגיה איננה
מקצוע העתיד.
פגישה
שכזאת
ביום המיועד אני מגיע לביתה של חיה, הנערה
שאני יודע עליה מעט. היא מקבלת אותי בנימוס ואני מייד פותח את פי הגדול ומנסה
להרשים אותה. "אני יודע שבעוד שבועיים יש לך בחינה בכימיה אורגנית".
"נכון", היא אומרת. אחר כך יתברר שחיה ורחל לומדות בקבוצות שונות ואך
במקרה הבחינות שלהן מתקיימות באותו יום, אבל אמרנו כבר שיש כאן עניין של זיווג
משמים.
בעוד אנו משוחחים, עולה בדעתי הרעיון
המגונה לנסות על חיה את התרגיל שעשיתי על שולה ולדבר בגנות הכימיה. "כימיה זה מקצוע מסריח ולא מעניין",
אני פותח את פי הגדול. זה לא רעיון טוב להתחיל ככה עם כימאית, אבל זה אני יודע
היום, ממרחק של שנים. הנערה אינה מתעצבנת אלא עונה לי ומדברת לעניין. אנו מתווכחים
בלהט ובמהלך הוויכוח אני מתחיל להבין שפה אני יושב מול נערה חכמה ומקסימה, העולה
בסדרי גודל על כל בנות הטפש-עשרה שעימן הייתי מסתובב באותם הימים.
"בואי נלך לקולנוע" אני מציע.
הלכנו לראות את הסרט "העכבר ששאג". הלכנו ברגל מביתה עד לקולנוע "אלנבי",
מהלך 5 תחנות באוטובוס, וגם חזרנו ברגל. כל הזמן דיברנו ודיברנו, כפי שלא דיברנו
מעולם. בסוף נפרדנו בברכת "לילה טוב" והחלטנו להיפגש שוב כעבור שבוע.
אחרי כן נפגשנו שוב ושוב. אחרי שבועיים
החלטנו להתחתן. אחרי חודשיים נוספים עשינו זאת. כל חברינו חשבו שיצאנו מדעתנו. חברי
אבנר טוקר גם כתב לי פתק: "טרוף טורף יוסף. חיה רעה אכלתהו!" אבל
היתר זה כבר סיפור אחר.
את
הסיפור הזה פרסמתי בבלוג שלי ב"תפוז", ביום הנישואין שלנו, 47 שנים
אחרי. היום, אני חוזר ומפרסם אותו בבלוג שלי ב"בלוגספוט", כשאנו מתקרבים
לחגיגת שישים שנה לנישואינו.
תוספת
מאוחרת
יש לנו חבר, שסיפר לנו, שהכניס את הקישור
לסיפור הזה בבלוג שלי ל"מועדפים" שלו. וכשהוא במצב רוח רע, הוא חוזר
וקורא את הסיפור הזה, ומצב רוחו משתפר.
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל
תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות
(או Comments). אתם יכולים לעשות עליו
קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.
אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש
– שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום
בבלוג שלך", לכתובת:
תגיות: אהבה, אהבתנו, חיה רגב,
יוסף רגב, הומור, רעיה רגב (ברמן), וילנה, דינה קיביליס, רווקה זקנה, רחל
ברגר-קרונזון, תל אביב, הבית ברח' פרץ 2, פרץ 2, כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, דייל
קרנגי, אבנר טוקר,
********************************************************************
פורסם
בבלוג שלי ב"תפוז" ב-4.10.2007, ומאז היו לו 1,489 כניסות
תמיד אני נהנה לקרוא את מה שאתה כותב בחוכמתך הרבה
השבמחקיעקוב