ח. מלחמת העולם השלישית – מלחמה באויב הסמוי מן העין (הפוסט האחרון שלי)

בקיצור: אני נאלץ להפסיק לכתוב בלוגים. וזה האחרון הוא על ההתמודדות על הקורונה לפני שכל הכלכלה שלנו תתמוטט. מדוע נענשים החרדים? מדוע נענשים בני האדם? [54]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

סוף הבלוגים שלי

       זהו הפוסט האחרון שאני כותב בבלוג שלי. מערכת הג'ימייל סימנה אותי כספאמר, ואינה מאפשרת לי להודיע על הפוסטים שאני כותב. כיוון שכך אנשים לא ידעו מה אני כותב ולא יקראו אותי. לכן, בצער רב, אני נאלץ להפסיק לכתוב בלוגים, אלא אם מישהו יצליח למצוא דרך שבה אוכל לפרסם את הפוסטים שלי. אם יש דרך כזו, אנא הודיעו לי בדוא"ל בכתובת

regevj@post.bgu.ac.il

או בדף הפייסבוק שלי בכתובת:

https://www.facebook.com/profile.php?id=100004109293057

או בטלפון 08-6480133

מלחמת העולם השלישית

       מיליון ומאה אלף מובטלים יש היום בישראל, מפוטרים ועובדים בחל"ת. 550 אלף עצמאיים ועסקים קטנים יש בישראל, ליתר דיוק היו בישראל, לפני שהקורונה הכתה בהם. רבים מן האנשים הללו אין להם רזרבות. הם חיים עם מינוס בבנק, או חיים מהיד לפה. כל האנשים הללו אינם יודעים איך יחיו מחר, ממה יחיו? ממשלת ישראל נותנת הלוואות. ממה הם ישלמו את ההלוואות, אחרי התקופה שלא היו להם הכנסות. ממשלת ישראל מחלקת מענקים, 500 שקל, 6,000 שקל – אבל מה זה הסכומים הללו לעומת ההוצאות של האנשים הללו, בזמן שאין להם הכנסות. כל יום שיש סגר במשק, כל האנשים מפסידים כסף, כסף רב, והכלכלה הישראלית מפסידה סכומי עתק, 40 מיליארד שקל בכל חודש. אוצר המדינה מפסיד הכנסות ממסים, שלאנשים אין ממה לשלם אותם. ממה תיקח הממשלה כסף לתת לאנשים כדי לחיות, כדי לאכול?

רבים ימותו

       טראמפ, וגם אנשים רציניים יותר, אומרים שהקורונה היא סתם שפעת, ומספר החולים והמתים אינו עולה על מספר החולים והמתים משפעת מצויה. זאת דוגמה ל"חשיבה עקומה". החולים והמתים משפעת ימשיכו לחלות ולמות, החולים והמתים מקורונה הם נוספים. הם לא היו חולים ומתים – אם נגיף הקורונה לא היה מתפשט בעולם. יתר על כן, נגיף הקורונה מדביק הרבה יותר מאשר נגיף השפעת. קצב ההידבקות מהיר יותר וזה גורם לכך שיש מתים רבים בתקופה קצרה, וכן שחולים רבים יותר, הרבה יותר, יהפכו חולים קשה ויזדקקו למיטות טיפול נמרץ ולמכונות הנשמה, ויכול להיווצר מצב שבו לא לכולם יהיו מיטות טיפול נמרץ ומכונות הנשמה, ואז הרופאים יצטרכו להחליט מי לחיים, מי יקבל טיפול, ומי למוות.

החלטות קשות

       ממשלת ישראל, וכל הממשלות בעולם, נאלצו להתמודד עם החלטות קשות, להכניס את רוב האזרחים לסגר בבתיהם, ולהקטין את קצב ההידבקות, או לתת לאנשים לצאת לעבודה, ולהסתכן במגיפה משתוללת. ממשלת שבדיה החליטה ללכת על סגר חלקי, רק בתי הספר והאוניברסיטאות. דרום קוריאה, סינגפור וטייוואן הלכו על בדיקות קורונה במספר עצום, להוציא את החולים והנשאים מהקהילה, וכך לעצור את ההידבקות. כמעט כל יתר הממשלות, כולל ממשלת ישראל, הלכו על סגר חמור, כדי לשטח את עקומת ההידבקות - ואסון כלכלי.

בעתיד

       אם נמשיך בסגר ברמה הנוכחית, כבר בעתיד הקרוב נהיה צפויים לאסון המוני. מאות אלפי אנשים יהיו בלי פרוטה, בלי אוכל ובלי יכולת להתמודד עם המצב הנורא.

       אבל הבעיה היא עוד יותר בעתיד, אחרי שנצא מן הסגר. עסקים רבים נסגרו. עובדים רבים פוטרו ונשארו ללא פרנסה. יהיה מיתון. לאנשים רבים לא יהיה כסף לקנות, או לצאת למסעדות ולאירועי תרבות. הבעיה תהיה חמורה יותר, משום שהמיתון יהיה כלל עולמי. יהיה פחות יצוא, כיוון שלאנשים בעולם כולו – לא יהיה כסף לקנות את מוצרי היצוא שלנו. יהיה גם פחות יבוא, מאותה סיבה. ממשלות רבות יטילו מכסי מגן, כדי לאפשר למפעלים שלהם להתאושש מהמשבר. הפעילות הכלכלית תיפגע קשות. ומיתון זאת תופעה מתגלגלת. יותר ויותר עסקים יורידו פעילות ויפטרו עובדים ויותר עסקים יפשטו את הרגל.

מה לעשות

       התחזית המפחידה הזאת אינה חייבת להתגשם. ניתן ללכת בכיוון של הקטנת הסכנות בצעדים הבאים:

להבין שאנו במלחמה, אומנם עם אויב הסמוי מן העיין, אבל מלחמה, ולכן המדינה צריכה לפצות את האזרחים על נזקים הנגרמים להם מן המלחמה

לא לחשוב במונחים של תקציב מאוזן וגירעון. קודם כל צריך להציל את האזרחים.

לדאוג לכל האזרחים שיהיה להם מה לאכול ואיפה לגור, ולכל העסקים, שיוכלו להמשיך לפעול, להעסיק עובדים ולשרת את הלקוחות שלהם

להקים קרן, שתיתן לכל אזרח את מה שהוא זקוק לו, לפי קריטריונים שיפורסמו, שתקבל בקשות באינטרנט ובטלפון, ותיתן מייד לכל אזרח את מה שביקש, ותדרוש בחזרה את מה שלא היה ראוי, ומה שיינתן, יהיה כהלוואה פתוחה, ברבית של מאית אחוז, להחזר בהיקף של 10% ממס ההכנסה בשנים הבאות

לפתח בדיקות קלות ומהירות לזיהוי הנשאים, ובדיקות סרולוגיות. לבדוק בדיקות מידגמיות רבות כדי לאתר מוקדים של המחלה.

להטיל סגר על שכונות שיש בהן תחלואה, בלי להתחשב בשיקולים פוליטיים

לחפש אמצעי מיגון, רב פעמיים, שיקטינו את סכנת ההידבקות של אנשים: מסיכות; כפפות; חומרי חיטוי; מטהרי אוויר; חומרי ציפוי שמונעים מהנגיף להידבק אליהם, וגורמים למותו, לצפות בגדים, נעליים, ומשטחים;  חליפות מגן ("חליפות חלל") לאנשים שבאים במגע עם חולים ולאנשים מעל גיל 70 – כך שאנשים יוכלו לצאת מהבית, ללכת לעבודה, לצאת לקניות, להשתתף במופעי תרבות. זה יעלה כסף רב, אבל פחות מהנזק של סגר של האנשים בבית.

את אמצעי המיגון צריך לספק במחיר סמלי, ולהשקיע בהדרכת כל האזרחים איך מתנהגים עם הציוד, כמו למשל, לא דוחפים אצבע מתחת למסיכה כשמגרד באף. כולם צריכים גם להימנע, ככל האפשר, מקירבה ומגע בין בני אדם שאינם גרים יחד.

להתארגן ככל האפשר לשימוש נרחב בתקשורת, בעבודה, בלימודים, בקניות, ובתרבות. להתארגן בצורה שיטתית, ולא כפיתרון רגעי למצוקה הנוכחית.

בשלבים הראשונים לנקוט בשיטת ברוך ברזל, איש אונ' בר אילן, לאפשר פעילות שבוע אחד מחצית האוכלוסיה ושבוע שני המחצית השנייה, עד שהתחלואה תרד מאוד.

       וזה כמובן עד שיימצא חיסון אמין, וזמין לכל מיליארדי האנשים על פני כדור הארץ.

מדוע נענשים החרדים?

       נגיף הקורונה מכה בקהילות החרדים, פי שלוש יותר מאשר ביתר האנשים, החילונים, גם בישראל וגם בתפוצות. לגבי אדם דתי, שמאמין שהכל נקבע ע"י הקב"ה, איך הוא מסביר לעצמו – למה אלוהים מעניש אותנו. אדם אינו יכול להתעלם מן העובדה שמגיפת הקורונה מכה בקהילות החרדים בממדים של מגיפות המתוארות בתנ"ך. איך אדם דתי מתמודד עם השאלה הקשה הזו?

       הניסיון ההסטורי מראה לנו שרוב היהודים הדתיים המשיכו לדבוק באמונתם באלוהים שמנהג את עולמו בחוכמה ובצדק, גם אחרי אסונות כלל יהודים נוראים כמו השואה, גירוש ספרד, פרעות ת"ח ת"ט (חמלניצקי) והצלבנים. מיליוני יהודים נרצחו רק בשל יהדותם. בכל פעם נוראה כזו - רק מעטים איבדו את אמונתם. יש להניח שגם הפעם המגיפה לא תזעזע את הקהילות החרדיות, ובמיוחד שהרבנים הצליחו לבנות קהילות חזקות, שגם מי שאיבד את אמונתו, יתקשה מאוד לפרוש ממנה.

       אבל אני מנסה להיכנס לנעליו של אדם דתי, שמאמין בשכר ועונש: מדוע הקב"ה מעניש אותנו? ואני מוצא לכך תשובה די פשוטה, במגיפה דומה: 24 אלף תלמידים היו לר' עקיבא, וכולם מתו בזה אחר זה במגיפה בימים שלפני ל"ג בעומר, ואז נעצרה המגיפה, ועל כך אנו חוגגים את ל"ג בעומר. מדוע מתו 24 אלף תלמידי ר' עקיבא, שכולם היו שומרי מיצוות ולומדי תורה באדיקות? אומרת המישנה: "לפי שלא נהגו כבוד זה בזה". וזו התשובה. החרדים בדורנו לא נהגו כבוד. הם לא נהגו כבוד, האשכנזים בספרדים. הם לא נהגו כבוד בלהט"בים, בנשים, בציונים, בחילונים, בעולי ברה"מ, בעולי אתיופיה, ברפורמים, ובדתיים הלאומיים. הם לא נהגו כבוד זה בזה, ה"חסידים" ב"ליטאים", ה"ליטאים" ב"פלג הירושלמי", ו"חסידים" זה בזה, כל קהילה חסידית בכל יתר הקהילות החסידיות. לא נהגו כבוד - והקורונה זה העונש. אתם לא חייבים לקבל את ההסבר הזה כאמת לאמיתה, רק ניסיון לחשוב כמו אדם דתי.

מדוע נענשים בני האדם?

       גם אדם שאיננו חרדי, ראוי שישאל את עצמו: מדוע נענשים בני האדם? מאות אלפים חולים. אלפים מתים. מאות מיליונים חייהם נהרסו. מדוע? מה חטאו כל אלה שככה בא להם? ואם אדם גם מאמין באלוהים הטוב והמייטיב, למה הוא מעניש אותנו עונש נורא כל כך?

       התשובה שלי, כמי שאינו מאמין בשכר ועונש, היא שזאת התוצאה של התנהגות המין האנושי במאה השנים האחרונות. יצרנו חברה בה יש יותר מדי בני אדם, שחיים בצפיפות, וממלאים את פני האדמה. כל חקלאי יודע שמשק שבנוי על מונו-קולטורה, כלומר מושתת על גידול של זן אחד ויחיד, על שטחים נרחבים – זה מתכון לאסון, כמו שהיה באירלנד בשנים 1825-6, מגיפת תפוחי האדמה, שבה מתו ברעב מיליון אנשים. לעניין של מונו-קולטורה צריך להוסיף את עניין הגלובליזציה והתעופה. כל החברות האנושיות מחוברות היום יחד, והתעופה מאפשרת למיליוני אנשים להגיע מכל מקום לכל מקום על פני כדה"א, בזמן קצר, ובמחיר מועט, שרוב האנשים יכולים להרשות לעצמם. וכך נגיף אחד, במרק שסיני אחד הכין מעטלף אחד, התפשט וגרם לכך שמאות מיליוני אנשים במקומות רחוקים יושבים היום בבתיהם ורועדים מפחד שמא יגיע הנגיף לביתם.

       ושוב אני מנסה להיכנס לנעליו של אדם דתי, שמאמין בשכר ועונש: מדוע הקב"ה מעניש את כל בני האדם בחלד? התשובה שהוא עשוי לתת היא - עניין הפריצות המינית. בזמן מגיפת הקורונה יש מעט מאוד סטוצים ויחסי מין בין אנשים שאינם חיים יחד. אם תרצו, אלוהים נתן לנו את המין, שנקיים אותו בחוג המשפחה. בחברה המודרנית ישנה פריצות מינית, ולכן אלוהים מעניש אותנו. הוא כבר שלח לנו פעם אחת בצורת מגיפת האיידס, ולא הבנו את הרמז. לכן אלוהים שלח לנו את הקורונה, שנלמד לקח. אתם לא חייבים לקבל את ההסבר הזה כאמת לאמיתה, רק ניסיון לחשוב כמו אדם דתי.

       אז זהו, זה הפוסט האחרון. אתם מוזמנים לרדת למטה ולעיין בפוסטים הקודמים, שלא ראיתם אותם. אתם יכולים גם לשלוח לי תנחומים בכתובת הדוא"ל שלעיל.

יוסף רגב

תגיות: קורונה, כלכלה, רפואה, יוסף רגב, בלוג, אקטואליה, תקציב, מחשבים, אינטרנט, דת, יהדות, אלוהים, חרדים, שכר ועונש, עבודה, חינוך, מין, תובנות, ברוך ברזל, אוניברסיטת בר אילן,

********************************************************************

ח. פרשת זכרון יעקב 1954

בקיצור: מחלוקת, שכמעט גרמה לשינוי במהלך ההסטוריה של מדינת ישראל [53]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

       זאת פרשה עלומה, שאיננה נזכרת בספרי ההסטוריה. אני משחזר אותה מזכרוני, ואולי אינני מדייק בכמה פרטים.

פרשת זכרון יעקב 1954

       המעשה הזה התרחש בשנת 1954. בשבת אחת, קבוצת חברים, כולם פועלים ביקב "כרמל מזרחי" בזכרון יעקב, נטלה מכונית ויצאה לטיול – בצפת. זה היה בשבת. ראה אותם הרב של צפת, הרב קושלבסקי. הוא ראה אותם נוסעים במכונית – בשבת, רח"ל [1]. הוא שאל מי אלה, ונענה שאלה פועלים מהיקב של "כרמל מזרחי" בזכרון יעקב. חמתו בערה בו. מייד כשיצאה השבת הוא מיהר לכתוב מכתב נזעם אל הרב של זכרון יעקב. הלה קיבל את המכתב ונחרד. יהודים שנוסעים במכונית בשבת – הם מחללי שבת בפרהסיה, קטגוריה חמורה של פושעים, לפי ההלכה היהודית. יין שנגע בו גוי, או מחללי שבת בפרהסיה – הופך יין נסך, ואסור ליהודי (שומר מיצוות) לשתות אותו. מייד הודיע הרב של זכרון יעקב להנהלת היקב שאם הם לא מפטרים את כל הפושעים מייד – הוא מבטל את הכשרות של יין של זכרון יעקב!

       הנהלת היקב נבהלה. אם הרבנות מבטלת את הכשרות של היין שלהם – הם אבודים. חברת "כרמל מזרחי" משווקת את היין שלה לכל קהילות ישראל בעולם כיין מארץ ישראל. ואם היין שלהם יוכרז "יין נסך", אף אחד לא ייקנה אותו! מייד הודיעה הנהלת היקב לקבוצת הפועלים שהם מפוטרים מהיום להיום, ואין מקום להידיינות. אבל הפועלים של היקב, כמו כמעט כל הפועלים במדינת ישראל הצעירה, היו חברי "ההסתדות", היא "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל". בשנת 1954 "ההסתדות" היא גוף חזק מאוד. יש לה איגודים מקצועיים, יש לה "קופת חולים כללית", שרוב האוכלוסיה נזקקת לשירותיה הרפואית, יש לה תעשיה גדולה, יש לה "סולל בונה", שבונה את המדינה. "ההסתדות" אינה מוכנה לאפשר למישהו לפטר פועלים חברי "ההסתדות". זה עיקרון בסיסי, שאין לסטות ממנו. הרב דורש ומאיים, הנהלת היקב רוצה לפטר ו"ההסתדות" אינה נותנת. היקב מושבת. אי אפשר להמשיך לייצר יין כשהרבנות מטריפה אותו. איך יוצאים מהתסבוכת?

בכנסת

       העניין מגיע לכנסת. הסיפור נודע לח"כ הרצל ברגר [2], שהיה לפני כן עיתונאי, אחד מהעיתונאים הבכירים במערכת "דבר", עיתונה של "ההסתדות". ברגר מתכוון לפנות לשרת העבודה, גולדה מאיר, בשאילתא בכנסת. כשנודע הדבר לראשי מפא"י, מייד הם פונים להרצל ברגר ומבקשים אותו שיירד מהנושא. אם הסיפור יתפרסם, יש לחשוש שהמפלגות הדתיות, "המזרחי" ו"הפועל המזרחי", אם לא תתקבל דרישתם לפטר את מחללי השבת, יתייצבו לצידם של הרבנים, ויפרקו את הקואליציה. מפא"י ו"ההסתדות" לא יוכלו לקבל את הדרישה הזאת – והממשלה תיפול. במקרה כזה תצטרך מפא"י לפנות למפלגת מפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת, ולהקים איתה קואליציה. הצרה היא שמפ"ם היא מפלגה שמאלית מאוד, אוהדת של רוסיה הסובייטית ושל מנהיגה הנערץ סטאלין. הסיבה לכך שמפא"י לא הקימה קואליציה עם מפ"ם כבר בכנסת הראשונה, למרות שמפא"י ומפ"ם הן שתי מפלגות אחיות, המאוגדות יחד ב"הסתדרות", היא – שמפ"ם דורשת שמדינת ישראל תהיה לה אוריינטציה פרו-סובייטית, ואילו מפא"י, בראשות דוד בן גוריון, בחרה באוריינטציה פרו-מערבית. ואל יהי הנושא הזה קל בעיניכם. הימים הם ימי "המלחמה הקרה", בין הגוש הסובייטי לבין המערב, ארה"ב ומערב אירופה. בן גוריון לא רצה לשנות את האוריינטציה של מדינת ישראל, ועוד בגלל חבורת פועלים שנסעו לטיול בשבת.

       הרצל ברגר השתכנע לרדת מהנושא, אבל ח"כ ישראל בר יהודה, ממפ"ם, שמע על הפרשה, והוא הגיש את השאילתא. גימגמה גולדה מה שגימגמה, וכל הפוליטיקאים התיישבו ליישר את ההדורים. אחרי דין ודברים, וצעקות,, ואיומים – לבסוף נמצא מוצא. הפועלים לא יפוטרו, אבל הם לא יוכלו להמשיך לעבוד ביקב גופא, בתעשיית היין. הם ימשיכו לעבוד ביקב ויועסקו רק בתפקידים שלא יביאו להתקרב ליין, שכן עצם קירבתם הופכת את היין ל"יין נסך".

       וכך נסתיימה הפרשה, שאיימה לגרור את מדינת ישראל לגוש הסובייטי.

הערות

[1] – רחמנא ליצלן, אלוהים הרחמן יצילנו

[2] הרצל ברגר (ע"ה) – היה חבר כנסת, וגם החותן שלי, אביה של האישה שאתי, הלוא היא חיה

[3] ע"ה – לא צירפתי זאת לכל שמות האישים שהזכרתי, וגם לעיתון "דבר", שכולם כבר לא איתנו

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

תגובות אחרונות

האם מותר להשתמש ב"זום" בסדר הפסח?

https://regevj.blogspot.com/2020/03/blog-post_29.html#comment-form

לואי

פיקוח נפש

סדר/סגר הפסח תש"פ

https://regevj.blogspot.com/2020/04/blog-post_77.html#comment-form

אביתר

רמדאן כּרים

ביבי! – למה? ג. בני גנץ נכשל

https://regevj.blogspot.com/2020/03/blog-post_23.html#comment-form

בז'ה

ההצעה של יאיר לפיד

פוסטים חדשים אחרונים

13.4.2020

המקרה החריג: נפל מן החלון

בקיצור: האם זאת היתה תאונת עבודה? [51]

תגיות: המקרה החריג, תאונות עבודה, משפטים ושופטים, לפעמים זה כל כך נכון, ציטטות, תובנות, חשיבה, חשיבה פרינציפיונית,  חשיבה באלטרנטיבות, עליונות המשפט, פתגם, ביטוח לאומי, מחשבות והגיגים, עורכי דין, עוול, נילי ארד,

11.4.2020

אנשים עשירים אינם מאושרים

בקיצור: לא כולם. הם חוששים [48]

תוויות: האלפיון העליון, לפעמים זה כל כך נכון, מחשבות והגיגים, עוני ועושר, פתגם, ציטטות, תובנות

10.4.2020

סדר/סגר הפסח תש"פ

בקיצור: איך קיימנו את הסגר, ב"זום" [47]

  האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: דת, יהדות, הלכה, כשרות, יין, שבת, פוליטיקה, זכרון יעקב, הרצל ברגר, ההסתדרות, מפא"י, דבר – העתון, הומור, גולדה מאיר, ישראל בר יהודה, מפ"ם, המלחמה הקרה, סטלין, צפת, רבנים, יין נסך,

********************************************************************

י. מסורבות הגט: מסורבות הגט בישראל

בקיצור: אישה שרוצה להתגרש מבעלה, תלויה לחלוטין ברצונו הטוב של הבעל, או ברצונו הרע [52]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

בעיה

       יש בעיה בישראל, לכאורה בעיה שולית של מספר נשים, למעשה בעיה שצריכה להדאיג כל אדם, אם את אשה זה עלול לקרות לך. אם אתה גבר, זה עלול לקרות לאחותך, לבתך או לחברתך. זה צריך לקומם כל אדם, גם חילוני וגם דתי, שכן בשם היהדות נעשים פה מעשים חמורים, שפוגעים גם במעמד האשה וגם במעמד היהדות.

       (הדברים הללו נכתבים גם לאנשים שאינם מכירים את הסיפור הזה ולכן סליחה מן הקוראים שיודעים כבר חלק, או רוב, הדברים הללו).

       אשה יהודיה נשואה, אם היא רוצה להתגרש מבעלה, או אם בעלה רוצה לגרש אותה, חייבת לקבל גט שיינתן מרצונו החופשי של הבעל. בתי הדין הרבניים (ברובם) משתפים פעולה עם הבעל בסחטנות ולעתים אף בהתעללות באשה, על מנת להשיג את הגט מרצונו של הבעל. הדברים אמורים גם באלמנה שחייבת לקבל חליצה מידי גיסה.

גט מעושה

       כבר במשנה נקבע "כופין אותו עד שיאמר: רוצה אני" ובגולה היה נוהג שהרב מחייב את הבעל לתת גט, בניגוד לרצונו, ואם הוא מסרב, מטילים עליו חרם, דבר שיהודים דתיים לא יכלו לעמוד בו. בישראל חוששים הדיינים כי עשרים שנה לאחר מכן יבוא הבעל ויטען כי הגט שנתן הוא "גט מעושה", כלומר גט כפוי, ואז הגט בטל, האשה הופכת נואפת וילדיה הופכים ממזרים. מחמת חשש זה הם עומדים לצידו של הבעל ומתייחסים לאשה כאל נשוא המשפט ולא כאל יצור אנושי שיש לו זכויות. הבעל יכול לדרוש את הדירה, את כל הרכוש ואת המשמורת על הילדים. הבעל יכול לדרוש סכומי כסף גדולים (כבר היה בעל שדרש 400 אלף דולר) – והדיינים רואים בכך דרישות לגיטימיות שיש מקום לדון בהן ולנסות לשכנע את האשה להסכים להן. גם אם יש הסדר כספי שסוכם בבית המשפט לענייני משפחה, יכול הבעל בבית הדין הרבני לדרוש מהאשה לוותר עליו, והדיינים יתמכו בדרישה זו. אומנם לבית הדין הרבני יש אמצעים להפעיל לחץ על הבעל הסרבן אבל משתמשים בהם רק כלפי בעל שבעזות מצח אומר: לא אתן גט. כל דרישה קשה כזאת, כנזכר לעיל, היא בגדר תנאי, שמותר לבעל להעלות ולכן רק אידיוט יסרב במפורש, אם הוא יכול להעמיד תנאים שהם דרישות מטורפות.

תנאים בלתי-אנושיים

       אשה אחרי שנפרדה מבעלה, היא עדיין אשת איש ועליה לחיות בתנאים בלתי-אנושיים (שיפורטו בהמשך) עד קבלת הגט, כלומר במשך שנים (שלוש, שש, וכבר שמענו על מקרה שבו נמשך הדיון 19 שנה). לעתים עליה לפרנס את הילדים ולעתים מחייב בית הדין את הבעל במזונות ילדיו. בתקופה זו אסור לה להכניס גבר אחר לחייה. אם היא נפגשת עם גבר כלשהו בקניון ושותה אתו קפה, יכול הבעל לשלוח בלשים, לצלם אותה, להביא את התמונה לבית הדין ואז יוציא בית הדין צו האוסר עליה להתרועע עם הגבר הזה. לכשתקבל האשה גט, ייכתב בגט כי היא אסורה לבעלה ולבועלה, שזה הגבר בתמונה. באותה הזדמנות ייגש שמש בית הדין לבעל וישאל אותו אם הוא רוצה להוסיף עוד כמה שמות לרשימת הגברים שאסור לגרושה להתחתן עמם, והוא יכול להוסיף את שמות כל הגברים שהוא חושב שיש סיכוי שירצו להתחתן אתה. למה לא?!

ידועים בציבור

       כל אותן השנים של פירוד, יכול הבעל להתרועע עם נשים כרצונו. הוא יכול לעבור לגור יחד עם אשה אחרת, לחיות יחד אתה כ"ידועים בציבור" ואף להביא ילדים לעולם, באין מכלים. ואם האשה השנייה לוחצת עליו להפוך את הקשר לחוקי, הוא יכול לקבל, די בקלות, חתימה של מאה רבנים לשאת אשה שנייה, אם הדיינים רואים שהאשה הראשונה אינה מוכנה להסכים לדרישות המטורפות של הבעל. לפי "הארץ" היום (22.2.2006) יש 25 מקרים כאלה כל שנה. למעשה אין שום גורם לחץ על הבעל בכל השנים להסכים לגט, בשעה שהאשה רואה איך שנותיה הטובות חולפות והדיינים משתפים פעולה עם הבעל לסחוב את העניין עד שתגיע לגיל בו לא תוכל יותר להביא ילדים לעולם.

       כאמור, האשה יושבת בבית הדין אומללה ולטענותיה אין שומע. רק לדברי הבעל יש חשיבות. המדובר במרבית הדיינים, אנשים שלא שירתו בצה"ל. אשה שמעיזה לצעוק בבית הדין, או אפילו להגיד שהיא רוצה להתייעץ עם גורם אחר, עלולה להישלח למאסר בעוון "זילות בית דין". יש גם כמה דיינים, ברובם כאלה ששירתו בצה"ל ושיש אלוהים בלבם, והם מאזינים לאשה ומנסים לעזור לה – אבל הם המיעוט.

חליצה ונישואי קפריסין

       כל מה שנאמר על בעל שמסרב לגרש את אשתו נכון גם על גיס שצריך לתת חליצה לאלמנת אחיו. גם פה יש סחטנות, דרישה שתוותר על הדירה בה היא גרה ותעביר אותה לרשות משפחת הבעל המת. המדובר בעיקר באלמנות חללי צה"ל ובאלמנות נפגעי הפיגועים שלא די באסון שנגרם להם בידי האויבים, באים יהודים, הגיס והדיינים, ומוסיפים על הסבל.

       הדברים הללו אמורים גם בנשים שלא התחתנו ברבנות. אומנם נישואי קפריסין מוכרים בארץ, אך לא גירושי קפריסין. זוגות שהתחתנו בקפריסין, או בכל דרך אחרת, גם זוגות כאלה צריכים ללכת לבית הדין הרבני לסדר גט, ושם האשה חשופה לסחטנות וליתר הצרות שנפלו על ראשה של האשה שהתחתנה בנישואים האורתודוקסיים המוכרים.

       דיברנו על הנשים האומללות שבעליהן החליטו להתעלל בהן, במסגרת המאבק המלוכלך שמנהלים זוגות מתגרשים בכל העולם. לפי עתון "הארץ" מהיום (22.2.2006) המדובר במאה אלף נשים בישראל. אולם גם נשים שלא נכנסו למאבק ראש בראש בבעל, ברגע שהן מגיעות לעורך דין, או לטוענת הרבנית, מתבהר להן מצבן הנחות וכי כדאי להן לוותר לבעל ולא לנסות להילחם, שכן במאבק כזה מצבן יהיה גרוע. גם אלה שלא נסחפו למאבק נאלצות להסכים מראש לדרישות הבעל, שכן אין להם סיכוי להתנגד.

פתרונות

       כל זה איננו "היהדות". זאת מדיניות של מרבית הדיינים בבתי הדין הרבניים בישראל, המתבססת על פרשנות בלתי-מאוזנת של ההלכה. ניתן לפתור את הבעייה במסגרת ההלכה (האורתודוקסית) ולמנוע אותה בדרכים שונות:

- הפקעת נישואין, שכן הבעל הרשע אינו מקיים את ההתחייבות שלו לכבד, לזון ולפרנס את האשה, ככתוב בכתובה, שהיא חוזה, והבעל הוא שקרן שאינו מקיים את החוזה ולכן החוזה בטל (לפי שיטת הרב ריסקין)

לחייב גט על הבעל, לאחר 18 חודשים שבני הזוג חיו בפירוד (שיטת הרב פלאג'י)

- להפעיל אמצעי כפייה על הבעל, בהתאם לכתוב במשנה

- להכניס בכתובה סעיף המהווה הסכמה לגט אם הבעל אינו חי עם אשתו שנתיים ומעלה

- שכל אשה שנקלעת למצב של סירוב גט משך שנים תאיים על בית הדין שתלך ותביא לעולם ממזרים, איום שאולי יפחיד את הדיינים יותר מהחשש שהבעל יטען ל"גט מעושה" (י.ר.)

       יש גם סידור שנקרא "הסכם קדם-נישואין", בו מתחייבים שני בני הזוג לשלם פיצויים על כל יום בו הם מסרבים לתת, או לקבל, גט. סידור זה איננו מושלם אך הוא מהווה התקדמות. גם הסכם כזה (שנכתב ע"י רבנים) איננו מקובל על מרבית הרבנים. הם לא ימליצו בפני הזוגות להתעניין בנושא ולחתום עליו, וזוג שבא ומבקש לרשום את ההסכם בבית הדין הרבני, כדין כל חוזה שדורש אישור, יתקל בד"כ בסירוב.

       פתרון אחר הוא להנהיג בישראל נישואין אזרחיים. זה אינו פותר את הבעיה של כל הנשים שהתחתנו, ושיתחתנו בנישואים הרגילים, האורתודוקסיים. אבל זה כן פותר את בעיתם של 300 אלף העולים, אזרחי ישראל, בנים לאב יהודי, שאינם יהודים ע"פ ההלכה ואינם יכולים להינשא בישראל כלל, בשום דרך שהיא. 300 אלף איש! וריאציה של נישואין אזרחיים הם הפטנט הקרוי "ברית הזוגיות", רעיון שהוסכם עליו לפני מספר שנים, אך נגנז ברגע שפוליטיקאים החליטו שהם יכולים לחיות בלעדיו ולא אכפת להם ממסורבות הגט ומהעולים שהם בנים לאב יהודי.

פוליטיקה

       פתרון ריאלי יותר יכול להיות שארגון "קולך", או גוף אחר, ישיג הסכמה של כל פוליטיקאי (אישית), מכל המפלגות (פרט לחרדים המתנגדים) לראות בנושא הזה של "מסורבות הגט" נושא הומני ולא פוליטי והתחייבות מצדם להתאחד כולם יחד סביב הדרישה מהרבנים למצוא פתרון לבעיה, ולאיים, שאם לא יימצא פתרון מצד הרבנות, יעבירו בדיון לא מפלגתי את חוק "ברית הזוגיות", או כל חוק אחר שיבטל את השליטה של דיינים כאלה בחיי כל הנשים היהודיות ואת היכולת שלהם לאמלל אותן.

הערה

      מי שקורא את הדברים, יכול לקבל את הרושם שכל הגברים, או כל הגברים המתגרשים, כולם רשעים שנוהגים בנשותיהם לשעבר באכזריות בלתי-אנושית. זה כמובן לא מה שקורה במציאות. עד כמה שאני יודע, יש הרבה גברים שמתגרשים בהסכמה, משלמים את כל מה שצריך ברוחב לב, ממשיכים לשמור על קשרים עם אם ילדיהם, ועם ילדיהם, ומוכנים אפילו לקפוץ לבית שלה להחליף לה נורת חשמל, או כל בעיה, אם היא נתקלת בקושי. יש גם גברים שסובלים מנשותיהם לשעבר שפוגעות בהן, בעיקר דרך הקשר עם הילדים. אבל יש לא מעט גברים, יותר מדי, שאינם עומדים בפני הפיתוי למרר את חיי האשה שממנה נפרדו ולסחוט אותה, כאשר הרבנות מאפשרת זאת.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

  האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: מסורבות הגט, דת, יהדות, הלכה, נשים, המשנה, גירושין, חליצה, עוול, נשים מעלותיהן וסגולותיהן, גברים ונשים, ידועים בציבור, פמיניזם, אורתודוקסים,  בית הדין הרבני, הארץ, קולך, אסורה לבעלה ולבועלה, מאה רבנים לשאת אשה שנייה, אלמנות חללי צה"ל, חילול השם, גט מעושה, סחיטה, נישואי קפריסין, הרב פלאג'י, הסכם קדם-נישואין, ממזרים, נישואין אזרחיים, ברית הזוגיות, יהודים בנים לאב יהודי, נשים רעות, חרדים, נגד חרדים,

********************************************************************

פורסם בבלוג שלי ב"תפוז" בתאריך 22 בפברואר 2006. זה היה הפוסט הראשון שכתבתי. מאז קראו אותו 1,506 איש, וגם היו 19 תגובות (שאבדו)

ח. המקרה החריג: נפל מן החלון

בקיצור: האם זאת היתה תאונת עבודה? [51]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

האיש שנפל מן החלון

       איש אחד היה עובד מביתו. זה היה לפני שנים, לפני שהקורונה גרמה לרבים לעבוד מהבית. המשרד של האיש היה בביתו, בחדר העבודה שלו. שם היה מקבל את העבודות לביצוע, מטפל בהן ומחזיר אותן למזמין. אולי הוא קיבל את העבודות דרך המחשב, אולי דרך הטלפון ואולי רק דרך הדואר, לא משנה. העיקר הוא שמקום העבודה של אותו אדם היה בחדר העבודה שלו.

       יום אחד נכנס האיש לחדר העבודה שלו וניגש לפתוח את התריס כדי להכניס אור ואוויר לחדר. התריס נתקע. האיש עלה על כסא וניסה לדחוף את התריס התקוע. הוא ניסה שוב ושוב, עד שהתריס כולו קרס – והאיש נפל החוצה, עם התריס, מקומה רביעית. בדרך נס הוא לא נהרג, רק נפצע קשה. הוא בילה תקופה ארוכה בבית החולים ואז יצא ממנו נכה, על כסא גלגלים.

האם היתה זאת תאונת עבודה?

       האיש, שהפך לנכה, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה. ביטוח לאומי סירב לקבל את התביעה בטענה שהכל התרחש בביתו הפרטי של האיש, ותאונות בבית – אינן תאונות עבודה, וביטוח לאומי אינו מטפל בהן.

       התיק הגיע לשופטת נילי ארד. האיש טען את טענותיו ונציג ביטוח לאומי הציג את הנימוקים לסירוב. שמעה השופטת את שני הצדדים, ובפניה עמדה הדילמה: תאונת עבודה או תאונה ביתית? שקלה השופטת את הנימוקים של שני הצדדים ואז פסקה: אם האיש היה עובד מחוץ לביתו, והיתה מתרחשת תאונה כזאת במקום העבודה – לא היה ספק בכך שזאת תאונת עבודה. היות והתאונה התרחשה בביתו של התובע – יש להכיר גם בה כתאונת עבודה.

המקרה החריג

       זאת דוגמה לעקרון המקרה החריג: יש חוק, או החלטה, ויש אירוע יוצא דופן, שמי שחוקק את החוק, או מי שהחליט את ההחלטה, לא צפה אותו מראש, ולא חשב שתהיה הצטברות של נסיבות, שתגרום לכך שפעולה לפי החוק, או לפי ההחלטה, תגרום לאיש עוול גדול – שהמחוקק, או המחליט, לא התכוונו לו. לכן, יש לפעול לפי ההיגיון הישר, ולא לפי הדין.

       זהו עקרון "המיקרה החריג", שכל עורכי הדין אומרים לי שזאת שטות. יש לפעול תמיד לפי עקרון "עליונות המשפט", ולכן - "יקוב הדין את ההר". אבל במציאות יש שופטים, יש בעלי תפקידים, שליבם אינו נותן להם לגרום עוול, עוול בלתי מתוכנן, ולכן הם נאלצים להמציא נימוקים ותירוצים כדי לעשות צדק, ולא לפעול לפי החוק היבש.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

תגובות אחרונות

קורונה – סדום ודממה

https://regevj.blogspot.com/2020/03/blog-post_49.html#comment-form

פולי

היה צריך לרתך את דלתות בתי הכנסת

ביבי! – למה? ג. בני גנץ נכשל

https://regevj.blogspot.com/2020/03/blog-post_23.html#comment-form

עברי

הבטחות של ביבי

ביבי! – למה? ג. בני גנץ נכשל

https://regevj.blogspot.com/2020/03/blog-post_23.html#comment-form

בז'ה

ביבי מתעלל בגנץ

פוסטים חדשים אחרונים

11.4.2020

אנשים עשירים אינם מאושרים

בקיצור: לא כולם. הם חוששים [48]

תוויות: האלפיון העליון, לפעמים זה כל כך נכון, מחשבות והגיגים, עוני ועושר, פתגם, ציטטות, תובנות

10.4.2020

סדר/סגר הפסח תש"פ

בקיצור: איך קיימנו את הסגר, ב"זום" [47]

9.4.2020

יום הולדת ע"ט

בקיצור: לאישה שאתי, הלוא היא חיה [45]

תגיות: אהבה, אהבתנו, חיה רגב, יום הולדת, ברכות, ברכות ליום הולדת

  האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: המקרה החריג, תאונות עבודה, משפטים ושופטים, לפעמים זה כל כך נכון, ציטטות, תובנות, חשיבה, חשיבה פרינציפיונית,  חשיבה באלטרנטיבות, עליונות המשפט, פתגם, ביטוח לאומי, מחשבות והגיגים, עורכי דין, עוול, נילי ארד,

********************************************************************

י. המקרה החריג: האדם לפני המערכת

בקיצור: כאשר המערכת דורסת את האדם [50]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

עקרון "המקרה החריג"

       עקרון "המקרה החריג" של רגב: כל מערכת, בין אם היא מערכת חוקים או תוכנית מחשב, תיתקל בהכרח באחד הימים במקרה חריג, כלומר, מקרה שהמערכת אינה מטפלת בו כהלכה, משום שבוניה לא חשבו מראש על צירוף מקרים כזה. בכל מערכת חייבת להיות פונקציה אנושית - אומבודסמן, בג"ץ או דלפק עזרה – מישהו שיכול לשמוע את הנפגע ולקבל החלטה בניגוד למערכת, החלטה שתמנע את דריסת האדם שנקלע למצב החריג. בניית מערכת ללא פונקציה כזאת, היא פשע.

       דוגמאות לצורך המחשת הרעיון הקודם:

- חשבון כספי השיקום של חייל צה"ל שנפצע קשה בראשו והפך לנכה, עוקל על-ידי צה"ל מפני שהחייל לא ביצע את נוהל החזרת הציוד, לאחר שנפצע ואיבד את הכרתו.

- ילדה בת חמש עברה תהליך נורא של חקירה האם אמא שלה עושה לה דברים רעים, ונכנסה למצב של הסתגרות מכל העולם - משום שהיתה ילדה אחרת באותו גן ובאותו שם, שהיתה נתונה לפגיעות במשפחה.

- פקידה ראשית במשרד התחבורה סירבה להחליף תמונה ברשיון-הנהיגה של איש מבוגר שהתמונה ברשיונו היתה שלו כשהיה נער צעיר. היא הסתכלה בתמונה, באדם, ראתה שאין דמיון רב בין השניים וסירבה להחליף את התמונה. (הוצג במצלמה נסתרת בטלוויזיה)

- שוטר נתן רפורט לאדם שעצר את מכוניתו ויצא ממנה כדי לטפל בפצועי תאונה, משום שהחנה את מכוניתו בשולי הכביש הראשי, במקום אסור לחנייה. השוטר עשה זאת במקום לעזור לפצועים ולכוון את התנועה שהופרעה.

- השופט שדן בעניין, לא מצא סעיף בחוק שיאפשר לו להימנע מהרשעתו של האיש הטוב הזה.

       אלה כמה דוגמאות למקרים חריגים, שמי שקבע את החוק לא התכוון שהחוק יבוצע במקרים כאלה.

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

  האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: המקרה החריג, משפטים ושופטים, שוטרים, לפעמים זה כל כך נכון, ציטטות, תובנות, חשיבה, חשיבה פרינציפיונית,  חשיבה באלטרנטיבות, עליונות המשפט, פתגם, ילדים, מחשבות והגיגים, עוול,

פורסם בבלוג שלי ב"תפוז" ב-2.4.2006

י. מה שעשיתי בחיי: לימדתי, תכנתתי, לימדתי פתרון בעיות (א)

בקיצור: נאום הפרישה שלי, כשיצאתי לפנסיה [49]

אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב

זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.

       כשהולכים ללוויה, לעתים קרובות אני חושב: "אילו הנפטר יכול היה לשמוע את כל הדברים הטובים שאומרים עליו ושחושבים עליו כל האנשים הקרובים עליו", בהנחה שזה לא סתם שקרים. מסיבת פרישה, היא כמו לוויה אבל כאן הנפטר, כלומר זה שמתפטרים ממנו, יכול לשמוע את הדברים הטובים.

       בחוברת של דברי, שערן שר הראה לכם, כתבתי: "זקן הוא מי שמדבר על הישגיו בעבר וצעיר הוא מי שמדבר על תוכניותיו לעתיד." יש לי תוכניות רבות לעתיד. אבל בהזדמנות זאת אהיה טיפה זקן ואדבר על מה שעשיתי ושסיימתי לעשות. תרשו לי להשוויץ קצת במה שעשיתי. זוהי הפעם האחרונה בחיים שאני יכול לדבר על כך.

       באוקטובר 1963 חזרתי מהצבא לטכניון. במרץ 2004 סיימתי את כל התחיבויותי לאב"ג והתחלתי את שלב ה-phasing-out שאותו אני מקיים לסיים בקרוב. כאמור ארבעים שנה וחצי. מבחינת מקומות עבודה עבדתי רק בשני מוסדות: בטכניון (שמונה שנים) ובאוניברסיטת בן-גוריון (שלושים ושתים וחצי שנים). אבל תפקידים עשיתי 16! המדובר בתפקידים ראשיים, לא כולל השתתפות בפרויקטים רבים. בממוצע זה שנתיים וחצי לתפקיד. זה הרבה. זה לא מומלץ. הסיבה לכך היא שהיתה לי תכונה מגונה: לראות איזו נקודה, מעבר לאופק ולהתמקד בה, דבר שהיה לרוב בלתי-מובן לחברי לעבודה וגם לבוסים שלי. לכן סיימתי את תפקידי בצורות הבאות: פעמיים פיטרו אותי, פעמיים התפטרתי ויתר הפעמים עברתי לפרויקט חדש, חלום חדש, רעיון מטורף חדש. כאמור לא מומלץ להחליף תפקידים כל הזמן ולא מומלץ להמציא יותר מדי רעיונות מטורפים.

       בשנותי באב"ג היו כמה דברים שעשיתי יותר ממרבית האנשים באוניברסיטה ותסלחו לי על הדברים הבאים, שיש בהם יותר מאבק של יוהרה:

       עבדתי שעות רבות. בכל יום הייתי מגיע לעבודה בשעה שמונה ורבע בבוקר וכל יום הייתי יוצא בשש בערב. ולא קיבלתי שכר עבור שעות נוספות. פשוט נהניתי מכל מה שעשיתי באוניברסיטה ושמחתי שלא דרשו ממני לשלם עבור התענוג.

       מה שעשיתי מעט זה שחליתי מעט. לכן קיבלתי שכר 237 יום פדיון ימי מחלה במענק הפרישה, וזה המון כסף. זה דוקא מומלץ.

       ישבתי כל הזמן עם דלת פתוחה מוכן לענות לכל מי שיש לו שאלה ולכל מי שנזקק לעזרתי, חבר סגל אקדמי, חבר סגל מינהלי או סטודנט. כשיצאתי מחדרי בשעות העבודה תמיד הקפדתי לשים פתק ובו ציינתי היכן אני נמצא ומתי אשוב. גם על זה אני ממליץ לעשות. כמו כן הדוא"ל היה פתוח על הצג שלי, מהבוקר עד הערב, מאז שהבאתי את הדואר האלקטרוני לאוניברסיטה בשנת 1980.

       לימדתי אלפי סטודנטים, ומאות חברי סגל, ביניהם ערן שר, גבי בן-דור, מיקי פרל, שמשון רפאל, יוסי ורדי, סילבן שלום, עמוס ידלין, יוסי מימון, רבים ממכונות וכן רבים מהנוכחים פה במסיבה. כל מי שלמד אצלי יודע שהשתדלתי לתת להם צידה לחיים וכמה מהם גם קיבלו את המסר: התמודדות עם מצבים בלתי-צפויים. כמה פגשו אותי ואמרו: "אני זוכר תמיד שלימדת אותנו לעשות שגיאות וללמוד מהן". והיו שאמרו ששניתי להם את כל החיים, כנראה בכך שהדבקתי אותם בהתלהבות שלי לעולם המחשבים.

       נתתי הרצאות רבות בכינוסים מדעיים ובמיכללות להוראה. הייתי מוכן תמיד לנסוע לכל מקום ולהפיץ את הרעיונות שהיו לי בתחום החינוך, גם בנושא ההוראה בסיוע מחשב וגם בנושא החינוך באופן כללי (ללא קשר למחשב).

       הכנסתי עשרות אנשים לעבודה. תמיד שמחתי לקבל אנשים צעירים וללמד אותם את העבודה. כמה מהם יושבים פה ודומני שאינם זוכרים אותי לרעה מהתקופה ההיא בחייהם.

       הדרכתי לא מעט פרויקטים: עבודת מסטר אחת, המון פרויקטים במדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון, המון פרויקטים במכללה הטכנולוגית (בה שימשתי גם כחבר צוות הבוחנים לפרויקטים). עשרות פרויקטים של שמיניסטים שעשו פרויקט במקום בחינת בגרות (וגם שם הייתי בוחן של פרויקטים כאלה).

       נתתי יעוץ ופתרתי בעיות, המון בעייות, גם במחלקה שלי וגם בעייות של אנשים במחלקות אחרות. פתרתי בעייות יותר מרבים אחרים באוניברסיטה ועל כך אני גאה במיוחד. לא היה כמעט יום שלא פתרתי למישהו בעייה ואז הייתי אומר: עשיתי את היומית שלי, הצדקתי את המשכורת שהאוניברסיטה משלמת לי.

       עבדתי עם תוכנות רבות, מערכות הפעלה, שפות תיכנות, שפות מכונה ותוכנות יישומיות. למדתי, תיכנתי ולימדתי.

       הדרכתי והכנסתי לשימוש המון תוכנות, ובכולן כתבתי הסברים, נתתי הרצאות, עניתי על שאלות ופתרתי לאנשים בעיות. הצרה היא שידע כזה הוא מצרך מתכלה. אחרי כמה שנים, הידע שצברת אין לו חשיבות. הייתי המומחה הכי גדול בטכניון לאלגול. מה זה חשוב היום? עבדתי בשפת מכונה של מחשב 1401 וידעתי לחולל נפלאות בתוך מחשב של 8KB (לא 8MB!). מי יודע היום מה זה מחשב של ?8KB למדתי ולימדתי שפת מכונה של מיקרו-מחשב 8088. אז מה? התמחיתי ולימדתי APL. את מי זה מעניין היום? – הכל התבטל ונשכח.

       בניתי תוכנות שאנשים רבים השתמשו בהם, את POST, תוכנת הדואר האלקטרוני הראשונה בישראל, את FLUID, תוכנת ההוראה בסיוע מחשב, שמאות תלמידים בבאר שבע למדו בעזרתה, ועוד תוכנות שאזכיר בהמשך דברי. הדף שלי שנקרא interesting sites זכה לעשרות אלפי כניסות וכך גם המאמר שלי "סוקרטס באינטרנט" שנמצא ברשת. כתבתי המון. כתבתי הסברים על מערכות מחשבים. כתבתי דוגמאות ובחינות לסטודנטים. כתבתי מאמרים וספרים על הפרויקטים שלי. כתבתי מכתבים בדוא"ל מה לעשות וממה להיזהר (כל הנוכחים באולם בטח קיבלו רבים מאלה). כתבתי את דפי האינטרנט שלי. אם נספור רק את חמשת אלה כתבתי כמויות עצומות, יותר מרוב האנשים באוניברסיטה. אם נוסיף לכך את כל הסיכומים מכל ההרצאות הרבות ששמעתי, את זה שרוב הדברים כתבתי כדרכי בגירסאות הולכות ומשתפרות, שהדפסתי מדי סמסטר בגירסה משוכללת יותר, את כל התרגילים והבחינות שסטודנטים כתבו בקורסים שלי ואת כל הפרויקטים שאנשים כתבו על סמך הרעיונות שלי, כולל קורסים שבהם היתה אופציה של פרויקט גמר במקום בחינה - אין אף אחד שמתקרב אלי באוניברסיטה הזו.

        המשך יבוא

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

  האם אני צודק? אל תסכימו אתי. אתם יכולים לכתוב תגובה לשלוח אותה אלי, אל הדוא"ל שלי, המופיע בהמשך. אל תשכחו לכתוב את שימכם בתחילת התגובה, או בסופה. כמו כן, בהמשך הפוסט הזה יש כפתור תגובות (או Comments). אתם יכולים לעשות עליו קליק ולכתוב שם את התגובה שלכם.

   אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט חדש – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:

regevj@bgu.ac.il

תגיות: מחשבים,  חינוך,  חשיבה,  יוסף רגב, קשישים, גיל הזהב, לוויה, טכניון, אונ' בן גוריון, לפעמים זה כל כך נכון, יוסי ורדי, סילבן שלום, עמוס ידלין, התמודדות עם מצבים בלתי-צפויים, TPSA, אינטרנט, הרצאות שלי, הוראה מבוססת תקשוב, מדעי המחשב, אלגול, APL, דואר אלקטרוני,

********************************************************************

את הפוסט הזה פרסמתי בבלוג שלי ב"תפוז" ב-14.3.2006. מאז היו לו 1,548 כניסות ב"תפוז"